כאב תלוש

"אני יושב לי וחושב על כל מה שאני אוהב.."
זה מתוך נפש. אתה חלק?
מכל מה שאני אוהבת?!
אתה חלק?!
אני יושבת וחושבת עלייך?!
אתה חלק??!
תענה לי!!
כן.
אתה חלק..
תשובות נחרצות כבר מזמן לא יצאו מפיך.
אני המדובבת,אני המשוררת.
כואב לי?
אתה אומר לי שלא..
איך אתה יכול לפלוט?!
אבל כואב לי,תפסיק לומר שלא.
נקבעה העובדה.
שפתיו ממלמלות מילים שאיני מבינה,מגיח מדי פעם שלא ארגיש בודדה.
שנאה הצטברה בי,זה אמיתי? אפשרי?
תענה לי לכל הרוחות! תענה!
מייחלת להקלה הבאה,יודעת שהיא בדרכה.
רק שבנתיים אני מחכה.
רצון מתייפח,רצון מקווה,מטווה,
הוא רצון בוגד.
רצון ששונא אותי.
שמרע לי.
'עשה לי טוב' ביקשתי ממנו,
'סלול לי דרכים בין אבנים טובות'.
כולי מבולבלת הגעתי ליעדי,
מצפה לזה שיטיב לי.
'הגעת לפניי?' שאלתי למרומים,מטה את פני אל מטה הקסמים.
'התכשף אותי פחדן?חשבתי שאתה בעדי חתיכת שתלטן!'
דמות הגיחה מהאפלה,גוררת אחריה גלימה לבנה,
'שלום לך ענוגה' קרא בקול לקראתה,
'בואי קרבי אליי' לפט אליו את ידיה בחוזקה.
'רצון מזורגג' סיננתי.
'וזהו סיומו של כל רומן' הציק לי הרצון סוגר את הספר העשוי בטון,
'תעלי לרכבת הבאה,התחנה שלך מחכה'.