חתול ירוק

לפני שנים רבות, בעירה בספרד, שלט ביד חזקה מושל רשע ועצבני.
המושל נהג בעירה שלא כחוק, התנכל ליהודים ולגויים כאחד, גזר מסים כבדים שהאנשים לא יכלו לשלם ואנס את בנותיהם הבתולות והצעירות של אנשי העיירה.
תושבי העיירה לא יכלו לסבול עוד את התנהגותו הסוררת של המושל וכתבו מכתב המיועד למלך ספרד, בו היו מתועדים ומוכחים כל פשעיו בתקווה שהמלך יעזור להם.
המכתב נשלך במחתרת, כדי להימנע מידיו האכזריות של המושל ובשעה טובה הגיע למלך.
לאחר כמה ימים, זומן המושל למשפט אצל המלך, לתאריך שנקבע לעוד שבוע מאותו יום בו קיבל המושל את הזימון.
המושל המצוברח זמם וחרש מזימות איך להיפטר מן העונש הצפוי לו אך ללא הועיל, כל תכניותיו עלו בתוהו ולא היה בהם כדי להצילו מעונשו.
יועצו של המושל, שראה במר רוחו של אדונו, ניגש אליו והעלה הצעה שאמנם בכל עת שהיא הייתה מגוחכת, אך בעת כזו שאין למושל מוצא אחר, אפילו עצה זו הייתה רלוונטית.
\"שמעתי שליהודים, יש רב מיוחד שידוע ביכולתו ובכישרונותיו בקבלה מעשית\", אמר היועץ למושל, \"צווה עליו שיכתוב לך קמע שבעזרתו תנצח במשפט\".
שמע המושל וקיבל את עצת יועצו.
\"צווה לקרוא אלי את הרב\" אמר המושל בקול סמכותי, עם ניצוץ של רשע בעיניו.
חייך היועץ ואמר \" מיד אעשה כמצוותך\".
הרב נקרא אל המושל בבהלה, וללא ברירה התייצב בלשכתו של המושל.
הוא הובל לחדר גדול ויפה, החדר כולו היה מכוסה שטיחים שנקנו בכספם ובדמם של תושבי העירה, השולחן המהגוני, מפואר ומבריק, ניצב באמצע החדר, צמודים לידו שני כיסאות עץ מהגוני מבריקים ותואמים לשולחן.
\"רצית לראותני?\" שאל הרב בנימוס.
\"אכן\" אמר המושל.
\"מן הסתם כבר הגיע לאזנך השמועה על המשפט שעתיד לקבוע את עתידי\"
\"אכן\" אמר הרב, עדיין בטון רגוע.
\"טוב ויפה, עכשיו אני צריך את עזרתך\" אמר המושל בטון דיבור תקיף ומתנשא.
\"אני יכול לברך אותך ש\" \"לא צריך את הברכות שלך!\" קטע אותו המושל \"לא בשלהן קראתי אותך לארמוני, אני רוצה קמע\" אמר המושל בחיוך זדוני \"קמע שימנע ממני להפסיד במשפט\".
\"אה\" אמר הרב, אך המושל קטע אותו שוב.
\"זה לא נגמר בזה ידידי הרב, אני צריך להבטיח שלא תרמה אותי,אני צריך שגם לך יהיה אינטרס לכך שאצא זכאי\".
\"ולכן… ההסכם הוא כזה: אתה מכין לי קמע, שימנע ממני להפסיד במשפט, אם הוא עובד ואני יוצא זכאי, אתה חוזר לביתך בשלום, בכבוד רב, וברכוש גדול. אך אם אני מפסיד, עריפת ראשך תהיה הצוואה האחרונה שלי. יש לך שלושה ימים!!\"
הרב הרכין את ראשו ושקע במחשבה.
לאחר כמה דקות, בהם המושל מביט ברב החושב, קם הרב ממקומו והתכוון ללכת.
כנראה לרגע הזה חיכה המושל, כיון שהוא הניח את ידו על כתפו של הרב, צחק צחוק גדול ואמר \"אתה לא הולך לשום מקום, אתה נשאר פה ולא יוצא עד שהקמע מוכן, כל מה שתצטרך אצווה להביא לך.\"
לא היה לרב מה לעשות, אך הוא לא התייאש וזקף את ראשו בגאווה.
\"היכן מעוני?\" שאל בתקיפות.
\"אשלח נער שיוביל אותך לחדרך\" אמר המושל בבוז והלך מהמקום, גלימתו הירוקה מתנופפת אחריו.
שני שומרים גדלי גוף, הוצמדו לרב האומלל ונער צעיר הוביל אותו לחדרו.
היה זה חדר גדול ויפה, מיטת אפריון זהובה, כרים וכסתות מלאי נוצות ועטופי משי, שולחן עבודה מעץ מהגוני מבריק וכלי כתיבה בצידו, מונחים בסדר מופתי לצד גיליונות הקלף הצהובים דהויים משהו, שנחו בשלווה בקצה השולחן תחת כסת הדיו.
הרב לא בזבז את זמנו וישר התיישב על הכיסא המפואר שלצד השולחן.
ישב וחשב וחשב וחשב ולפתע הבריק במוחו רעיון.
קרא לנער ואמר לו \"צווה להביא לי נוצה מזנבה של ציפור האלבטרוס, דיו זהב מהול במי נהר הנילוס, חוט משי שזור בזהב, פפירוס עתיק שהיה שייך לפרעה הראשון ושריון של צב ים\".
הנער הלך לדרכו והרב שמח בליבו על הברקתו שללא ספק תציל אותו מן המצב הנורא אליו נקלע.
אך ללא הועיל, לאחר יומיים, היו כבר כל המצרכים הדרושים להכנת הקמע, מונחים לפניו בסדר מושלם ומוקפד.
נבוך הרב, אך לא הייתה לו ברירה, ניגש לשולחן ועבד במרץ.
כתב שטויות על הפפירוס בדיו זהב מהול במי הנילוס, בנוצה מזנבו של האלבטרוס, תפר לריבוע יפה והכניס לשריונו של הצב.
הערב ירד והרב טיקס לעצמו עצה, אך היה עייף ונפל שדוד על מיטת האפריון.
התעורר למחרת מוקדם בבוקר ולא הבין היכן הוא, או אז נזכר בהכל, לרגע אחד, דאגה הייתה על פניו, אך שנייה לאחר מכן ניצוץ של ניצחון ושמחה ניצת בו, צחק הרב לעצמו ישב על יד השולחן והמתין.
הגיע השעה, נכנס המושל לחדרו של הרב וכל שומריו לצידו.
\"נו??\" נהם המושל \"הקמע מוכן? או שאצווה לערוף את ראשך כבר עכשיו..?\"
הרב הרצין פניו ואמר \"הכל מוכן, אך כדי ללמד אותך את הסוד של הקמע אבקש שתשאר איתי כאן לבד וצווה על שומרך לצאת\".
ציווה המושל על כולם לצאת ונשאר לבדו עם הרב.
לקח הרב את הקמע בידו והרים אותו למול עיניו של המושל.
\"הבט בקמע זה, צופן הוא בתוכו סודות ורזים אין ספור ובכוחו לנצח לך במשפט, אלא אם כן..\"
\"אלא אם כן מה??\" שאל המושל וקולו רעד בניגוד לרצונו \"אלא אם כן מה???\"
הרב עצם את עיניו בדרמתיות נשם עמוק ופתח את שתי עיניו למלוא גודלם, עיניו הכחולות חשמלו את המושל המפוחד, \"אלא אם כן תחשוב על חתול ירוק\".
\"מה???\" שאל המושל בבלבול \"למה שאני אחשוב על חתול ירוק???\"
\"החוקים לא מובנים לכל אדם, אך רצוני הוא שתצליח, והדבר היחיד שיכול למנוע מהקמע לעבוד, הוא אם תחשוב במהלך המשפט על חתול ירוק, הבנת אותי??????\"
\"כן כן\" אמר המושל בלחץ מה, \"לא לחשוב על חתול ירוק\".
הרב ענד למושל את הקמע, התרחק שלושה צעדים לאחור ואמר בדרמטיות \"בהצלחה\".
\"ההמממפפפפ\" המהם המושל ויצא מהחדר, גלימתו הכחולה הפעם, מתנופפת מאחוריו.
הגיע המושל לפתח בית המשפט ולא שכח את אזהרתו של הרב, \"לא לחשוב על חתול ירוק, לא לחשוב על חתול ירוק, לא לחשוב על חתול ירוק.\"
אך ככל שניסה לא לחשוב עליו, נכנס החתול יותר ויותר עמוק למוחו.
נכנס המושל לבית המשפט, הביט על שלושת השופטים שישבו על הבמה המתנשאת מעליו, לבושים שלושתם, מכף רגל ועד ראש, בגלימות ירוקות, אבנטים ירוקים, טבעות עם אבני אזמגרד ירוקות בוהקות ואפילו נעלים ושרוכים ירוקים.
המושל לא ידע את נפשו מרוב לחץ, הוא הרי הכין את עצמו כל כך טוב שלא לחשוב על החתול הירוק והממזר לא מפסיק להזדחל לראשו.
ההמשך צפוי וידוע, המושל חשב על החתול הירוק, הפסיד במשפט, השאיר בצוואתו כתב מפורש המרשה לרב לחזור לביתו בשלום, בכבוד רב וברכוש גדול.
הסיפור סיפור יפה, אך אני חושב שאפשר ללמוד ממנו דבר מה, שיכול להועיל לכל אחד ואחד מאיתנו בכמעט כל התמודדות שתהיה לנו בחיים.
כשיש משהו שקשה לנו, אם זו אהבה נכזבת ואם זה כל דבר אחר, שכואב לנו ומצריך התמודדות, הדרך היא לא לחשוב על אותו הדבר במטרה להתמודד אתו, אלא פשוט לא לחשוב עליו, ונכון שזה לא קל ולפעמים זה תקוע בראש, אך לנסות להתמקד בדברים אחרים, זו עצה שעובדת, באמת.
לכן, כל מי שיש לו התמודדות כזו או אחרת, שינסה את השיטה הנ\"ל ואשמח אם ימצא את העצה הזו שימושית, כי לשם כך נועדה.