חושם וחבקוק

חושם וחבקוק בראיון עבודה

חושם גדל ובגר מאז ימי ילדותי והפך לעלם ,לבחור חמד ואף נשא לו לאישה את נעמה יפת התואר. הם התהלכו באהבה וביושר. הגיע היום ונעמה בישרה לבעלה היקר כי הם מצפים לוולד והנדוניה שהביאה לא תספיק יותר למשפחה. חושם הבין כי עליו לפרנסם. עברו ימים מספר והוא מצא מודעה לפיה דרושים "מאלפי כלבים". הוא יצא בשמחה אל רעייתו נעמה שניכשה עשבים בגן ביתם והייתה עגומה וכבדת לב ביודעה כי לא תוכל יותר לקיים את עולמה ועולם בעלה באהבתם הספונה בביתם. חושם כדרכו חדורת השמחה והאהבה שגעשה ועטפה נשמות כרע תחתיה, פרע שיערה וכרך בו צווארו. "זהו, נעמה, אנו כרוכים בעבותות ולא נוכל לפרום אותם". נעמה הבינה וצחקה ובסכין בה חררה את האדמה לנכש עשבים שוטים ורעילים גזרה רצועת שיער עבות ושחור, שחררה את חושם וחפנה אותה בתוך כיס מעילו. "כך תהיה כרוך אחרי גם בלכתך ממני", אמרה.

הגיע היום בו ראיון העבודה התקיים. חושם התעורר בשמחה, נשק למצחה של נעמה שישנה שנת כלה שהתעברה ויצא מביתו. היה הולך קל לב ומלא תודה והוקרה לאל על העולם הנפלא שברא, הפרחים שלצידי הדרך, ציוץ ציפורים, קרן האור שהחלה לחדור את כיפת השמיים ולחמם גופו, תכול השמיים, צבעה של האדמה. בכל שהתבונן ראה רק את יפי הבריאה. לפתע ראה במרחק פסיעה ממנו את חבקוק המהלך לצידו. גם חבקוק בגר את אותם ימים בהם היה טרוד בעוולות שעשו בני העיר והיה נוזף בהם עד כי לעגו לו וכינוהו "נביא זעם". נישואיו וצרכי השעה לא הותירו פנאי רב בידיו והיה טרוד בגידול ילדים ומשפחה. "וכי לאן תלך ידידי חבקוק?" שאלו חושם והלה ענה בזעף, כדרכו, "אל ריאיון העבודה לאילוף כלבים". "וכי למה זועפות פניך איש יקר?". "הדרך ארוכה וקשה , האדמה חרוכה , הקור חודר אל עצמותיי..". בין לבין והם מצאו עצמם בחדר הראיון לאילוף כלבים. חושם הכניס כפו לכיס וליפף שערותיה של נעמה ואהבתו אליה עוד גדשה את החדווה שהייתה לו לטבע ועיניו התיזו ניצוצות של אהבה.
שניהם, חושם וחבקוק נמצאו בעלי תבונה יתרה. חבקוק איש שכישרונותיו בידיעותיו ובדעת שהפגין. חושם ידע כל זאת אך התקשה ליתן דעת לפרטים שהותירו רושמם על אחרים ועל כן אי אז בצעירותו חשבוהו לחסר בינה ודעת.
והנה הגיע השלב השני בראיון.
השניים נשאלו כיצד יאלפו כלבים.

חבקוק הפגין ביטחון וידע והבהיר למראייניו כי הדרך היא בענישה על השתטותם ונוהגם המתפרע של הכלבים ולכשיתרסנו ויפגינו התנהגות נאותה יספק להם עצם לכרסם. כך יאלף אותם. ניכר במראיינים כי התרשמו מתשובתו ורשמו הערות רבות לפניהם.

ואז זימנו את חושם לישב מולם. "וכיצד תאלף כלבים?" שאלוהו.
"האם הכלבים נמצאים באחד החדרים?" ענה.
"אכן כן, שלושה כלבים ובעליהם נמצאים בחדר סמוך. הנחנו שאולי מי מהמועמדים ירצה להפגין יכולת האילוף שלו. האם להכניסם?"
" כן". ענה חושם "אני מבקש להכניס את בעלי הכלבים"
"הבעלים?" חזרו ותהו. "אכן כך" ענה חושם.

הבעלים הוכנסו לחדר והותירו את נביחות כלביהם הפראים מאחוריהם.
חושם ביקש להיוותר ביחידות עמם, חייך בביישנות וביקש סליחתם אם שאלותיו תקשנה עליהם" "לא, לא" ענו בפה אחד.

"ומי הזוג?" שאל. "אנו נשואים ללא ילדים. רעייתי מתעמרת בי וחדלה מכבר לאהוב אותי. כל עניינה הוא בכלבה אותו היא מפנקת, מאכילה בסעודות מלכים, סורגת בגדיו וישנה עמו במיטה אותה חלקנו באהבה בהיותנו צעירים" אמר הבעל בעצב. "הכלב קשוב רק לה ונובח ומתנפל על כל זר וגם עלי בהיכנסי אחר יום עבודה לביתי".

"ואתם?" פנה לזוג הבא. " אצלנו קיימת אהבה ויש לנו בן ובת שקיבלו את הכלב כמתנת יום הולדת שערכנו להם". "ואתם מה?". "אנחנו מטופלים בעבודה וגידול ילדים והם דואגים לכלבם אשר במקום לגמול בתודה החל להתרוצץ ברחבי הבית, לכרסם חפצים, לנבוח בלילות.."

"ואת?" שאל אישה נאה אשר הגיעה בגפה. "אני אינני נשואה וחברותיי הציעו לי להביא את הכלב למען תהייה לי חברה בעיתות בדידות. ריחו מקשה עלי ועל כן אני חופפת שערותיו מידי יום. בבקר השכם אני מוציאה אותו לעשות צרכיו והוא מסרב ובחוזרי הביתה אני מוצאת אותם פזורים ברחבי הבית"

חושם הקשיב , שמע וגרד את הזקן שלא צימח עדיין ושוב שאל בביישנות מה אם ייאותו להיפגש עמו מספר פעמים "למען יבין טוב יותר כיצד לאלף את הכלבים". הפגישות תואמו והמפגשים התקיימו עד לאחד מימי המנוחה בו ביקש אותם להביא כלביהם לאחו לשם הוביל את נעמה ההרה והכבדה למען תשב ותרווה מהאוויר הצח וממרחבי הירק וצחקוק הילדים שנשמע מכל עבר.
בעלי הכלבים הגיעו וכלביהם מוחזקים בחגורה אותה ביקש חושם להתיר ולשחרר כלביהם והללו מלאי חדווה ושמחה התרוצצו והריחו זה את ריחו של זה והם רצו לבעליהם, ליקקו ידיהם והמה צחקו בכל פה. גם נעמה צחקה וחבקה את בעלה.

לימים, חזרו חושם וחבקוק אל המשרד לקבל שכרם .
חבקוק קיבל מלוא החופן של מטבעות.

"צר לנו חושם" אמרו הבעלים בקול אחד "לא מגיעות לך מעות והלא לא אילפת את כלבינו.."