השועל והעורב

שועל רעב שסבל מרזון
התהלך ביער וחיפש מזון.
ואז ראה עורב שעף לו בנינוחות,
נחת על העץ והתיישב בנוחות.
העורב החזיק במקורו גבינה
כל כך עסיסית יפה ושמנה.

השועל שכזכור היה רעב
החליט להערים על העורב.
הוא דיבר לעצמו בקול נלהב,
כאילו שהעורב לא שומע את דבריו.
"איזו ציפור יפה והדורה!
נוצותיה יפות ומקורה תפארה!
אני בטוח שיש לה גם קול נהדר,
הרי אין כמו העורב בכל היער.
אם עכשיו אשמע אותו שר
לא יהיה בעולם כמוני מאושר."

אבל העורב רק גיחך בקלילות
"אני לא טיפש שמרמים בקלות.
אתה יכול להמשיך, בכיף,
אבל אלי לא תוכל להתחנף"

אך פתאום הוא הפסיק להחמיא לעצמו
כי הוא שם לב שהגבינה אינה עימו.
הוא לא חש שבעת דיבורו
הגבינה נפלה ממקורו.
הישר אל חיקו של השועל
שנהנה מיד מהמאכל.

אל תקבלו חנופה של אנשים,
ואל תפלו לאינטרסים זרים.
אך הזהרו יותר מחנופה עצמית
שלא תתנהגו בטיפשות אמיתית.