הקרפדה והביצה

יום אחד, בארץ אחת, חיה קרפדה ירוקה שכל הקרפדים חשקו בה. הא הייתה יפה, רזה יחסית והיה לה קול שלא מהעולם הזה ממש. החיים שלה היו פשוט מושלמים.
הקרפדה הנאה, קרפ שמה, יצאה לה לטיול בבריכה הקרובה. לפתע ראתה על שפת הבריכה ביצה בצבע תכלת, עגולה, ללא שריטות.
החליטה קרפ לקחת איתה את הביצה. היא לקחה אותה אליה הביתה וכל יום ניסתה לפתוח אותה אבל- הביתה הייתה קשה כמו אבן.
תחילה ניסתה לשבור אותה בעזרת ידיה, ולא הצליחה.
לאחר מכן ניסתה עם הפה,
עם כמה אבנים שמצאה,
ואפילו הביאה כמה מהקרפדים השריריים לעזור לה.
לבסוף נשברה וקרקרה ״די!״ מיואש. הביצה נפתחה לקול צעקתה ומתוכה יצא… נחש קטן.
הקרפדה הביטה בנחש באימה והחליטה שתאכל אותו לפני שהוא יאכל אותה. היא הכתה אותו ולמרות שהיה קטן מאוד, נשך אותה וארס התחיל לפעפע בעורה הירקרק. תוך כמה דקות היא צנחה על הדשא, מתה.
אף אחד לא בא להלוויה שלה, כי היא הייתה מאוד מרגיזה וגאוותנית והם רק שמחו שנפטרו ממנה. היא מתה לבד.