המסור | סוטרות בודהיסטיות מאוירות
בסנגהה של הבודהה היה נזיר בשם מוליה (Moḷiya), שהרבה לבלות את זמנו בשיחות ריקות עם קבוצת נזירות. הרגל זה התקבע, וכשתלמידים אחרים של הבודהה העירו להם על כך, מוליה וחברותיו הנזירות ענו ברוגז. הבודהה זימן את מוליה לשיחה, ואמר לו שאנשים שיודעים לקבל ביקורת מבלי להתעצבן ראויים לשבחים. לאחר מכן, הבודהה הסב את תשומת ליבו של מוליה לכך שמטרת חיי הנזירות איננה לבלות זמן בשיחות שאופייניות לאנשים עולמניים.
מצב התודעה הנעים שתלמידים חווים לא צריך לבלבל אותם. הרי מצב תודעה זה יכול להיות תוצאת הנסיבות בלבד, ולא תוצאה של שלוות התודעה. בהקשר זה, הבודהה סיפר את המשל הבא. היה הייתה בעלת בית שקנתה לה שם טוב בקרב שכניה. יצא לה מוניטין של אישה רגועה, טובת לב ושבעת רצון. לבעלת הבית הייתה משרתת חרוצה ומסורה. יום אחד, המשרתת חשבה לעצמה: ”לבעלת הבית יצא שם טוב בזכות שקדנותי ומסירותי.“ מתוך קנאה לבעלת הבית, המשרתת התחילה להתעצל בעבודתה, ודבר זה הביא להתנהגות גסה והתפרצויות כעס מצד בעלת הבית. יום אחד, בעלת הבית הכתה את ראשה של המשרתת במערוך עד זוב דם, וכל השכנים הבינו שאופיה היה רע מאוד. בעזרת משל זה, הבודהה הסביר שרק אנשים שמפגינים מידות טובות במצבים נעימים ובמצבים לא נעימים כאחד יכולים להחשב בעלי מידות.
על-מנת לפתח את המידות הטובות של התודעה יש לטפח דיבור טוב. טיפוח של דיבור טוב משול להתנהגותו של אדם שמטפל בחורשה. הוא מנכש עשבים שוטים, ומגדל עצים בריאים. כך הוא מנכש דיבור רע, ומפתח דיבור טוב.
מהו מצב תודעתם של אנשים שטיפחו בעצמם דיבור טוב?
תודעתם דומה לאדמה העצומה. אם אדם כלשהו היה מחליט להשחית את האדמה, ולשם כך חופר בה במקומות שונים, יורק ומשתין עליה, תוכניתו הזדונית לא הייתה צולחת. האדמה לא הייתה מתקלקלת למרות המאמצים להשחיתה. באותו האופן, תודעתו של אדם שדיבורו טוב ואדיב אינה מתקלקלת בהשפעת דיבור גס ורע של אחרים, והיא נותרת אינסופית.
תודעה זו דומה למרחב שבו טינה ורוגז לא מותירים עקבות. אם אדם כלשהו היה רוצה לצייר ציור בצבעים על גבי המרחב, הוא לא היה מצליח. המרחב לא היה נצבע. באותו האופן, תודעתו של אדם שדיבורו טוב ואדיב לא מוכתמת בדיבור שקרי ורע של אחרים.
תודעתו של אדם שדיבורו טוב ואדיב דומה למים שמרווים צימאון, ומכבים את אש השנאה. אם אדם כלשהו היה רוצה להבעיר מים באמצעות לפיד בוער, הוא היה נכשל. המים לא היו עולים באש. באותו האופן, מצב התודעה של אדם שדיבורו טוב ואדיב אינו מושפע מדיבור שזורע אי-שקט.
כדי להבהיר לתלמידיו עד כמה חשוב לשמור על קור רוח, ולא לפתח שנאה, הבודהה אמר שאפילו אם שודדים היו מטילים בהם מום, כורתים את גפותיהם במסור, אסור היה לפתח שנאה כלפיהם.
דיבור רע דומה לשיני מסור שמטילים מום במחשבות ובחושים. תלמידים שמגלים סבלנות ביחס לביטויי דיבור רע מצד אנשים אחרים, משיגים נינוחות.
יהי טוב!
לצפייה בגרסה המאוירת:
תגובות (0)