המגיפה ביער והוידוי

זה סיפור קשה, על תקרית לא יפה,
על יער רחוק שבו פרצה מגיפה.
על ימין ועל שמאל מתו חיות,
גורים יתומים ואימהות שכולות.
הביט המלך האריה בצער,
איך יוכלו להינצל מהמיצר?

אז הוא ניגש לשועל כדי להיוועץ,
ויאמר איך מהצרה ניתן להיחלץ.
השועל חשב כשראשו מוטה:
"אולי יש בינינו איזה חוטא?
ובגלל חטאו הנורא של אותו נבל
כל היער עכשיו מוכה, סובל ומקולל."
ליבו של האריה התמלא תקוה,
אולי בסוף הכל יתהפך לטובה?
הוא הוציא כרוז לכל החיות
שעליהם להתאסף ולהתוודות.

מול האריה עמדו כולם בשורה
וסיפרו לו אם ביצעו איזו עבירה.
הדב סיפר בקול בוכים:
"טרפתי פעם אם על בנים."
האריה חייך ואמר בקול סלחני:
"טיבעי שתטרוף זה לא חטא רציני."
ניגש הנחש וסיפר שפעם גזל,
והשור סיפר שבאחיו הקטן חבל,
שקרים ורמאויות שביצע זאב,
ומאכלות אסורים שזלל העורב.

האריה הסכים שזה ממש עצוב וחבל,
אך לא ייתכן שבגללם העונש הוטל.
ואז הגיע שה קטן חלש ותמים
לא פופולרי ובלי חברים מקושרים.
וסיפר שאכל משדהו של חבירו קצת תבן,
רק טיפה! הוא באמת לכך לא התכוון.

אז האריה שאג בקול ברור:
"אתה החוטא שפוגע בציבור!
בגללך נענשנו ממרומים,
עונשך יהיה גלות עולמים."
השה המסכן ברח בבהלה,
למחרת גם האריה חלה.