החיים שלנו בידיים שלנו

כל אחד חי בבועה משלו. אם זו בועה נעימה או קודרת זו ההחלטה שלו, אבל כל אחד חי בבועה. הבועה שלך היא בלתי נראית רק אתה יכול לראותה, ורק אתה יכול להחליט אם לחשוף אותה. ואתה יכול גם ליצור בועה פנימית וליצור בועה חיצונית.

בועה- בועה היא העולם שלך איך שאתה רואה אותו. זה כמו משקפיים בצבעים. זו הדרך שאתה חי את החיים, זו הדרך שאתה רואה דברים. זו הדרך שאתה נושם. רק מה שרוב האנשים רואים זה מצב נתון. מצב נתון של החיים שלהם, והם מסתפקים בו. לא בהכרח מרוצים ממנו, אבל מסתפקים ממנו. כולם אומרים: תהנה ממה שיש לך, אבל למה ליהנות ממה שיש לך אם אתה יכול לקבל יותר? למה לא לשאוף ליותר? למה לא לנסות לשנות את המציאות שלך? למה לא לקבל בדיוק מה שאתה רוצה? למה להסתפק במועט? אילו שאלות שכל אחד ואחד צריך לשאול את עצמו. למה אנחנו רוצים יותר ולא עושים בשביל היותר הזה כלום? יש הרבה אפשרויות אבל המשמעותית שמסכמת את כולן היא פחד מהחברה.

פחד מהחברה- פחד מהכישלון, פחד ממה שאנשים יאמרו, פחד ממה שיקרה בעקבות זאת, פחד מהלא נודע. למה כל אילו קשורים לפחד מהחברה? פשוט מאוד, אתה פוחד מהכישלון, למה אתה פוחד מהכישלון? כי זה מה שהחברה אומרת לנו, שאסור לטעות. גם אילו שאומרים 'שמטעויות לומדים' אומרים בעצם שצריך לא לעשות טעויות ואם כבר עשית אל תעשה אותה שוב כי זה לא בסדר. אבל מי בעצם קבע מה לא בסדר? למה החברה אומרת לנו מה לא בסדר? זה שאלות של המון מחשבה… למה אנחנו פוחדים מהחברה? בגלל זה אנחנו פוחדים מהכישלון, אנחנו פוחדים מה אחרים יאמרו אם נעשה טעות, מה זה יקרה בעקבות זאת, הבוס יפטר אותנו? ניכשל בלימודים? נפסיד כסף? נפסיד חברים? נפסיד משפחה? כל אילו בעצם מחשבות שעוברות לנו בראש באופן אוטומטי אם נרצה או לא, אם ניתן לזה להשפיע על המעשים שלנו או לא, בעצם אם אנחנו נהיה מודעים שזה השפיעה עלינו או לא.
שאני חשבתי על זה מיד אמרתי לעצמי: "זה לא אני, אני לא נותנת לזה להשפיע עליי" אבל כשחשבתי על זה לעומק ועמדתי במצב לחץ פתאום שמתי לב שהדבר שמונע ממני לעשות את מה שרציתי זה הפחד מהכישלון.

העונש של האנושות זה הפחד מהכישלון.