הזאב והחסידה

זאב טרף כבשה בלילה. זלל וזלל , ונתקעה עצם בגרונו. השתעל , השתעל אולי יבואו לעזרתו.
שמעה החסידה את השיעול ובאה אל הזאב.
ראתה מה קרה , תחבה את מקורה אל לועו של הזאב ובזריזות הוציאה את העצם מגרונו.
רוח לזאב ועיניו אורו.
"ומה שכרי?" שאלה החסידה.
נעלב הזאב , כעס על חוצפה כזאת וצעק:"שכרך?! את נפשך הצלת ממלתעותי , האין זה די?"
שתקה החסידה מאום לא אמרה , ובדרך לקינה חשבה:"המעשה הטוב הוא , הוא השכר."

"שכר מצווה – מצווה."