הדייג האדיש ודג הזהב

הדמות שבה יתמקד השיר,
זה דייג צנוע ולא עשיר.
הוא ישב על שפת הים כהרגלו
וניסה לתפוס דג בחכה שלו.

וכך הוא ישב לו בנוחות.
עד שהרגיש משיכה בחוט.
הוא גילגל את החכה ונלהב,
לגלות שאחוז בקרס דג זהב.

אז אמר הדג: "אנא שחררני אדם טוב,
אם תעשה זאת, אשלם לך את החוב.
אני דג שמחולל קסמים ונפלאות,
אהיה מוכן למלא לך משאלות."

אז הדייג הרחמן ויתר,
ואת דג הזהב שיחרר.
ובלי לבקש שום תמורה,
הוא המשיך לדוג כבשיגרה.

בסוף היום הוא חזר לביקתתו,
וסיפר על מאורעות היום לאישתו.
וכששמעה על הדג שממלא כל משאלה,
היא כעסה על חוסר המעש של בבעלה.
"בדיוק אתמול השוקת נשברה!
למה לא ביקשתה שתתוקן במהרה?
חזור עכשיו אל הים,
ובקש שהשוקת תושלם."

רץ הדייג בחזרה לידידו,
וביקש את הבקשה מידו.
הדג שמח לעזור לדייג הרחמן,
ומיהר לתקן את השוקת כמובן.

אך למרות ששוב עמדה השוקת,
אישתו המשיכה להיות זועפצת.
"תראה באיזו בקתה עלובה אנו חיים!
בקש מהדג ארמון פאר חדש ומדהים."

חזר הדייג אל דג הזהב,
וביקש ארמון מלא רהב.
אך לאישה זה ממש לא הספיק,
היא המשיכה לבעלה הדייג להציק.

שיבקשד מהדג זהב אוצרות,
ואז שיבקש משרתים ומשרתות,
ושוב שירוץ כי היא מבקשת,
להיות המלכה של כל היבשת.
ובעלה רץ הלוך ושוב למרות שהיה מותש,
בכל פעם שאישתו התאוותה לדבר חדש.

ואז הציעה אישתו: "קח כלי,
ולך תביא אלינו את הדג שלי.
אוכל לבקש ממנו כל מה שבא לי,
במקום שתצטרך להתרוצץ בשבילי."

אך כשהדייג ביקש מהדג שיבוא לארמונו,
הוא נעלב והעלים כל מה שקיבלו ממנו.
וכששב הדייג המצוברח אל ביתו חזרה,
ראה שהם שוב בבקתה והשוקת שבורה.

האישה התנצלה על שנהגה ברשעות,
ושיבחה את בעלה שנהג בצניעות.
חבל שהריצה אותו הלוך ושוב,
והוא היה כל כך עדין וטוב.

ואז שאלה ילדתם הקטנה,
שישבה עד אז בשקט בפינה:
"אם אבא באמת כל כך צדיק וחומל,
אז למה לא ביקש שיעלם מהעולם הסבל?
מצפונינו יש מלחמה ומרחץ דמים,
מדוע לא ביקש שיהיה שלום לעולמים?
ובמזרח אנשים סובלים מרעב,
למה לא ביקש שיהיה להם לחם רב?
אם יכולתה למלא כל משאלות,
בלי מלחמה ובלי שום הגבלות.
למה לא עזרתה לשום איש?
למה הייתה כל כך אדיש?"