האזהרה לשד הרע | סוטרות בודהיסטיות מאוירות

פעם מהאמוגלאנה (Mahāmoggallāna) הנכבד חש ברע, כאילו הוא אכל יותר מדי קטניות. בראייתו הטהורה, ראה מהאמוגלאנה שחוליו הוא רוח רעה שנכנסה לתוך המעיים שלו. אז מהאמוגלאנה ציווה: "צא, שד רע! אל תפגע בבודהה ובתלמידיו. גרימת נזק רק תוביל אותך לסבל ממושך."
לשמע הפקודה, התפלא השד הרע, ולאחר שיצא מתוך פיו של מהאמוגלאנה, נעמד ללא תזוזה ליד הדלת, כשהוא מתכנן לחזור ברגע שבו המתבונן יאבד ערנות. אולם, מהאמוגלאנה בעל הראייה הטהורה המשיך לשוחח עמו ולהטיף לו.
"דע לך, שד רע, שבאחד מגלגוליי חייתי בצלם של רוח מזיקה. אז אתה היית אחייני. בתקופה ההיא, חי הבודהה קקוסנדהה (Kakusandha) שזכה בהתעוררות מלאה, ושלט בדיבורו. היו לו שני תלמידים גאונים: וידהורה (Vidhura), החכם שאיש לא ישתווה לו, וסנג'יווה (Sañjīva), המאסטר השולט בכוחה החיוני של הנשימה.
החלטתי להשתלט על התודעה של הפרושים הנכבדים, אך לא הצלחתי למצוא בהם פגמים שישמשו כפרצות. על-מנת ליצור פרצות, היטתי את ליבם של אנשי הכפר שבו קקוסנדהה קיבץ נדבות כך שהם השתלחו במורה ובתלמידיו. הם לעגו לסגפנים, באומרם שאלה מכנים תנוחת ישיבה רפה עם כתפיים שמוטות וראש מושפל ”תרגול התורה הרוחנית“. הם טענו: ”גם חמור ללא משא, או חתול שאורב לעכבר מתרגלים תורה כזו. כל תורתכם היא לא יותר מלעיסת מחשבות ריקות; לא יותר מכשל מחשבתי“.
אולם, קקוסנדהה המואר הנחה את תלמידיו לפתח, למרות הביזוי, את ארבעת הרגשות האינסופיים: טוב-לב, חמלה, שמחה מתקשורת עם חברים לסנגהה נאצלת, ואי-תשוקה. הרגשות שפיתחו תלמידיו של קקוסנדהה מילאו את תודעתם באושר ובטוהר והתפשטו בארבע קצוות תבל. לכן לא הצלחתי לגשת אל הסגפנים בשום אופן. אז החלטתי להשתלט על תודעתם בדרך אחרת – היטתי את ליבם של אנשי הכפר, כך שהם שיבחו והיללו את קקוסנדהה ואת תלמידיו; הביעו כבוד רב והערצה כלפיהם.
קיוויתי שההיקשרות לשבחים תפתח בפניי גישה אל תודעת המתבוננים, אך קקוסנדהה המבורך לימד את תלמידיו להבין שהגוף אינו מושך, להתאכזב מן ההיקסמות מהעולם ולהיות ערים לזמניות של מה שנעים. לכן, לא הצלחתי ליצור בתודעת הסגפנים פירצה גם באמצעות לשון חלקה. התרגזתי מכשלונותיי, והסתי ילד אחד לזרוק אבן על ראשו של וידהורה.

קקוסנדהה המבורך הביט בווידהורה המדמם ואמר: "לשד הרע הזה אין גבולות". בין רגע הגעתי למקום של עינויים עזים, לגיהינום עצום: שופדתי במאות חניתות, ואחת לעידן חודיהן היו נפגשים בליבי – כך נמדדה תקופת יסוריי. במשך כל אותו זמן הרגשתי כאילו יש לי גוף אדם וראש דג; חשתי מחנק תמידי.
כאשר מהאמוגלאנה שיתף את השד הרע בזכרונו על העוינות שחווה בעבר ועל הייסורים שנגרמו ממנה, החכם הראה לו גם את גדולתו של טוהר התודעה, שמתגלה הודות ללמידת הדהמה (Dhamma) – השד ראה בתחתית האוקיינוס הגדול ארמונות עשויים אבני-חן; הוא ראה שמהאמוגלאנה מסוגל להרעיד בבוהן שלו ארמונות שמימיים; הוא שמע איך מלך האלים, סקה (Sakka), וברהמה (Brahma) בכבודם ובעצמם השתחררו מהתנשאות בנוכחות המתבונן החכם, שמסוגל להתרכז ולבקר בכל עולם לפי רצונו.
הוא ראה בבירור שתי דרכים בעיני רוחו: דרך הפגיעה ביצורים אחרים, שהופכת באופן בלתי-נמנע את הרגשת ה"אני" לגיהינום עצום; ודרך טיהור התודעה, המובילה אל העולמות העליונים, שבהם ממוגרת ההיקשרות לשם ולצורה. לאחר שראה זאת, נעלם השד שהקשיב לדרשתו של מהאמוגלאנה בו במקום.
יהי טוב!

לצפייה בגרסה המאוירת: