גון בארץ אי-שם

איש היה בארץ "אי- שם". איש ושמו "גון".
"גון" היה איש פשוט ויושב אוהלים. יותר נכון למעשה להגיד, שהוא היה יושב אוהל.- אוהל קטן ופשוט, שניצב לבד באמצע המדבר.
אף אחד מלבד גון לא חי בארץ אי-שם בארץ אי- שם, מכיוון שלא הייתה זו ארץ שמתאימה למגורים. שמש קופחת יקדה עליו כל היום, וחול יבש וחם כמו אש בוערת השתרע מתחת לאוהלו לאורך אלפי קילומטרים. סופות חול נוראיות נשבו שם כדרך קבע, וגון נאלץ להסתתר תחת יריעת אוהלו הדקה במשך שעות ארוכות. ולמרות זאת גון אהב אהבה עזה את ארץ אי שם, וליבו שאף רק אליה. "הרשי לי להפרותך", ביקש גון.- "הניחי לי לזרוע בך חיים, כדאי שתוציאי לי שדות של חיים ושל אושר מרחמך הנעלה".
אך ארץ אי-שם סרבה. "טוב לי בבתולי" היא אמרה. "טוב לי בשלמותי
האל-מותית. אין לי צורך באיש שיפרה אותי. אינני רוצה בך".

1)הבין גון את אשר אמרה לו ארץ אי-שם, וחדל לנסות ולזרוע בה את זרעיו. אך מכיוון שכל בן תמותה צריך את פירות האדמה בכדי לחיות, גון מת בארץ אי-שם, כשחיוך של אהבה על פניו. והחול האדיש כיסה את גופתו, והעלים אותה.

2)לא הבין גון את אשר אמרה לו ארץ אי-שם, ואנס אותה בצינורות גדולים, שתגדל לו שדות למחיה.
גדלו השדות על פני החול, והחריבו את קסמה של ארץ אי-שם. וכך חי לו גון, ואכל ושתה שנים רבות ועצובות על גבי גופת אהובתו…

3) הבין גון את אשר אמרה לו ארץ אי-שם, ועזב אותה בעצב רב.
שנים רבות הוא חי מחוצה-לה, וליבו תמיד שואף אליה ביסורי אהבה.