בועה סגולה

פסעתי לי במסע אל ארץ הדמיון, כי רציתי להעלות לעצמי את מצב הרוח. בארץ הדמיון כל דבר אפשרי ואין דבר שעומד בפנינו.

בארץ הדמיון אני מדלגת לי בין גלקסיות; לאורך כל שביל החלב, אנדרומדה ועוד כמה גלקסיות שבדיתי בראשי כי אין לי שמץ אודות שמותיהן של גלקסיות נוספות. בין כל אלה, התעופפו להן מסביבי בועות בשלל צבעים. בנוסף, במסע דילוגיי התלווה אלי פינגווין מדבר. הפינגווין המדבר היה פינגווין חלל והוא בעצם ידע עליי הכל, לעתים במציאות של כדור הארץ הוא דיבר אל לבי, במחשכות מחשבותיי בליל, הוא זימן אותי לארצו, הוא מנע ממני לחוש בודדה והיה החבר היחידי לעת צרה, כשכולם לפתע היו בלתי מושגים דווקא מתי שהכי הייתי צריכה אותם.

באמצע אחד ממסעותינו, ביקשתי מהפינגווין להשאיל דמיון אחד לעולם המציאות. רציתי כל-כך שזה יקרה. הוא הביט בי בפליאה וטען שהאמת בי תפגע.

"דמיון הוא יפה, הוא גורם לך להרגשה טובה, אך אינו מוחשי", הסברתי לו.

לאחר תחנוניו הרבים שלא אעשה את מה שחשקה בו נפשי, הוא וויתר.

"אני הסברתי לך, מכאן תעשי מה שאת רוצה", הוא אמר ונעלם.

בועה סגולה הופיעה לנגד עיניי. כשנגעתי בה קלות, אירוע הדמיון הופיע לנגד עיניי וחשתי אהבה וחום מתפזרים בכל איבריי. חבקתי את הבועה לזרועותיי ושבתי עמה אל המציאות בכדור הארץ. אך שם היא התפוצצה בפניי בברוטליות. ניסיתי לנסות להגיע אל הדמיון שוב ושוב, להשיב אליי את אותה התחושה הפנימית הנעימה, אך היה זה מאוחר מדי והבועה לא תשוב עמי גם לא לארץ הדמיון.