“סוף המסע”

"נו, את רואה הוא עדין לא הגיע וכולם
מצפים בקוצר רוח קיצוני…
אם עד עכשיו הוא לא הגיע
אז למה שעכשיו הוא כן?!"
אמרה שובל שפניה נכנסות לפנים
של הבית ואחוריה לרחוב.
"קודם כל איך היה?" שואלת אימא של שובל,
איך היה במסע לפולין? אני רואה שחזרת עם
מחשבות שונות, על מי את מדברת אגב?
מגיבה שובל שפניה מראות עייפות גרידא:
"היה מושלם, הבנתי דברים בחיים, ומה?
זה עדין לא היה ברור שדיברתי על המשיח?!
אימא, תמיד אומרים שהוא כל כך קרוב,
שאם לא השנה, אז שנה הבאה הוא יבוא.
אבל תכלס אימא, הכי דוגרי איפה הוא היום??
אנשים סובלים, אנשים מתים, אנשים חולים,
המצב קטסטרופה אבל כולם מתעלמים!
אני כל פעם מחדש מתאכזבת,
אני מדמיינת את עצמי כל שנייה עוזבת.
נוו אז אימא מתי הוא כבר יבוא??
או שגם את תאמרי לי ששנה הבאה הוא כבר פה??
אני מדברת על עכשיו, אני מדברת על היום,
אז גם אם הוא רחוק אל תפחדי לומר לי שלום!
מסיימת את דבריה שובל.
והאימא אומרת:
"תאמיני והוא יבוא שובל, הוא פשוט יגיע,
ואת? את לא תשימי לב אפילו ולא תתאכזבי,
כי כשהוא יגיע בהפתעה בלי שום ציפיות שווא,
יהיה הכי מיוחד לקבל את פניו!