נקודת קיצון

אתמול יצאתי עם חברים והשתכרתי.
מרוב שנהניתי, פחדתי שמשהו יהרוס לי את ההנאה.
ראיתי את הבחור שאהבתי כל נעוריי וקצת שמחתי שלא התחרפנתי סוף סוף מלראות אותו.
ויותר מזה, היה שם ברמן שעשה לי עיניים כל הלילה והרגשתי כאילו משהו קורה בנינו.
חזרתי הביתה, ולא נרדמתי כל הלילה מרוב המחשבות שתקפו אותי.
מה יהיה אם הניצוץ שהיה ביני ובין הברמן ייעלם?
מה יהיה אם ההרגשה הטובה תיהרס? ונחשו מה.. היא נהרסה.
כי ניסיתי לשלוט.
ואז הגעתי לנקודת קיצון.
והייתי צריכה להגיע לנקודת קיצון כדי להבין ש:
1. אני לא יודעת הכל ולא אדע הכל וזה בסדר.
2. מרוב שאני מנסה לשלוט שהכל יהיה מושלם, זה כבר לא מושלם.
3. מרוב שאני מפחדת שיהיה לי רע מתישהו, זה עושה לי רע עכשיו.