נסיעה באוטובוס

הנסיעה באוטובוס בימי חמישי לפסיכולוגית תמיד קשים ליניב. למרות האוזניות הגדולות שמקיפות את אוזניו ומבטו שנעוץ דרך החלון, עדיין תמיד הוא קורא בטעות את מחשבות הנוסעים. פעם לא האמינו לו שהוא מצליח לקרוא מחשבות, והיה שומע את אותם צוחקים עליו כשהיה מספר להם. אמא שלו פעם חבה שאולי הוא משתגע ושלחה אותו לפסיכולוג, אמנון. אבל כשיניב אמר לאמנון שהוא יודע שהוא רב עם אשתו בבוקר, אמנון התעצבן וענה שהוא חנטריש ושכל הזוגות הנשואים רבים בבוקר. הבא בתור היה דויד, בחור תל אביב צעיר שטען באוזניו חסרות התועלת של יניב שהוא מאמין לו, אבל חשב שהוא סתם איזה נער ששקוע עמוק מדי בעולמות משחקי המחשב ושזאת הזמנות לא רעה להכניס קצת כסף. יניב יצא באמצע הפגישה ולא חזר מאז. הפסיכולוגית הנוכחית היא גפן וורצברג, אישה בשנות הארבעים לחייה בעלת חצאית ארוכה ומטפחת ראש, מאוהבת בחברה הכי טובה שלה ולא מדברת על זה. גרה בשכונה דתית במזרח פתח תקווה עם ארבעה בנים ובת בדרך. רק גפן האמינה לו, האמינה באמת, שהוא קורא מחשבות ושזה כל כך נוראי כי כולם שליליים כל הזמן. "אמנם הם שליליים, אבל אני אעזור לך להסתכל על הצדדים החיוביים" היא אמרה. מזה שנתיים הוא נמצא אצלה בטיפול, וכמו שהיא הבטיחה, למרות המחשבות הטורדניות של שאר נוסעי האוטובוס, יניב מצליח לנווט את דעתו למחשבה החיובית שיפגוש אותה.
כמה מושבים לפני, יושבים אישה עגולה ובנה הצעיר שיושב ליד החלון וצופה במתרחש בחוץ.
"אני רוצה גלידת שוקולד כמו של מיקה מהגן" חושב הילד, ואימו, "אם רק היה לי כסף לפנק אותו כמו שמגיע לו". והנהג המסכן, שחם לו כל כך אבל דווקא היום המזגן התקלקל, מחכה כבר לסיים את היום ולנסוע לבית החולים בתקווה שיודיעו לו שהבדיקה יצא שלילית.
דרך החלון יניב מסתכל על שני גורי חתולים ישנים מתחת לספסל כדי להן על עצמם מהחום. הם נראים שלווים ובטוחים, יניב מצליח לחייל כשאחד מהם מתגלגל הצידה ומתנגש באחיו, ונערה עולה לאוטובוס. חיוכו נעלם. לנערה יש שיער מגולח וצבוע באדום ותיק צד מלא, הוא לא בטוח במה. לפני שמספיק לקרוא אותה, היא מתיישבת לידו ואומרת, "יש לך שישה שקלים?" "לא, למה?" שואל, למרות שבכיסו יש כמה שקלים בשביל ארטיק שהתכוון לקנות אחרי הטיפול.
"אני צריכה לשלם לנהג, שכחתי להביא" , היא משקרת. בתיק הצד המלא שלה נמצא ארנק שבתוכו שתי שטרות של מאה, אחד של חמישים, וכמה מטבעות של עשר, אבל קיוותה שתצליח להוציא ממנו ולחסוך.
"שקרנית, יש לך בתיק" יניב אומר לה, ואחר כך מצטער על כך. היא מופתעת ותוהה לעצמה אם הוא באמת יודע על הכס, או מחפש דרך להתחמק מלתת לה. היא קמה מהמושב וניגשת לאישה עם הילד הקטן ושואלת גם אותה אם יש לה כסף לתת לה. כשהאימא שולחת יד לתיק שלה, יניב צועק, "עדן, תעזבי אותה, אפילו כסף לקנות גלידה לילד אין לה". מבטם של האישה, הנערה והילד הופנו אליו. "איך הוא יודע את השם שלי", ו"עכשיו מיכאל יתחיל לשאול שאלות" הן המחשבות הראשונות שעולות בראשן. הילד, מיכאל, פשוט נבהל מהצעקה, מזל שלא מבין את המתרחש. לפני שהנהג או אחת מהן תעיר לו, הוא לוחץ על כפתור ה stop . האוטובוס מתקרב לתחנה הדלתות נפתחות ויניב קופץ החוצה. גם הפעם הוא ימשיך ללכת ברגל.