מציאות מזויפת

השיר הזה הוא ביקורת עלינו כחברה. מצד אחד החברה הזאת, האנשים האלה שסובבים אותנו, מצפה מאיתנו לעמוד בציפיות ולהתנהג כמו כולם, להתנהל כמו כולם ולמעשה להיות כמו כולם, ומצד שני, הצד הצבוע ביותר שלה, מעודדת אותנו להישאר כמו שאנחנו ומשלה אותנו שלהיות מי שאנחנו זה הכי חשוב, כשבתאכלס, מי שחורג מהנורמות מוצא עצמו מהר מאוד בתהום. אז אני שואלת, באמת ובתמים, וכאן מסתיים השיר שלי, איך אפשר להמשיך ולהישאר כמו שאני בחברה כזאת שיפוטית? *זה אפשרי אבל קשה. לכולנו יש את הקטעים שוויתרנו עליהם לטובת החברה.