מכשפה במרוצה-הקדמה
"לקום בבוקר, עם תחושה שאתה הולך לבכות כל היום אחר כך. זה מה שאני מרגישה. זה מפחיד… "
דיאנה דיברה עם סטיבנס, שליווה אותה לביתה. "אני לגמרי מבין מה את מרגישה." אמר לה סטיבנס.
זה היה יום מעונן, ולשניים לא היו מטריות. טפטוף קל החל להטיח בהם. "אתה יודע, אני מרגישה שאני יכולה לדיבר אתך יותר טוב מעם כל אחד אחר." היא אמרה לו, והוציאה את חיוכה הגדול ביותר, שהיה רק חצי חיוך. "זה כאילו שיש לנו שפה משותפת. שאני יכול לדבר אתך בשפה שלי, ואת תביני אותה." הוא אמר וחייך בחזרה. "את יודעת, למרות שאני לא חי את החיים שלך, אני יכול להבין מה את מרגישה." הוא המשיך. "תודה, סטיב. זה חשוב לי שאתה אומר את זה." אמרה לו דיאנה. "אני יודעת שאתה מבין. ולכן אתה חבר שלי!" היא אמרה. "חיי אספרגר נשמעים קשים…" הוא אמר. "הם באמת קשים…" ענתה לו דיאנה. בין השניים שררה שתיקה, ואז הם החליפו את הנושא לסלנדרמן, ולשמונת הפתקים שהם מתכננים להשיג.
דיאנה הייתה נערה בת 14, עם שיער חום, עיניים ירוקות, נמשים, וציונים גבוהים מאוד בלימודים. היא כמעט ולא חייכה, והיא שתקה רוב הזמן. דבר אחד שלא ציינתי, זה שדיאנה הייתה שונה. כמו מכשפה. אנשים ניסו לצוד אותה כל הזמן. הדבר הזה שהפך אותה למכשפה נקרא "אספרגר". זה כלול בקשיי חברה, רגישות לחפצים ולבעלי חיים, חוכמה, ודמיון. דיאנה ציירה מדהים, וידעה להמציא קומיקסים מדהימים.
סיפורה של דיאנה מוזר, ואם אתה מקובל, אולי כדאי שתקרא את הפרקים הבאים. ואולי תבין מה זה להיות מנודה.
בבקשה?
תגובות (2)
יכול להיות שאני מבינה קצת מה זה להיות אספרגר…
בכול אופן מחכה בקוצר רוח שתתחילי!
זה נשמע טוב, אני כבר מחכה לפרק הראשון!