מייבש שיער מצחיק

אמא פורקת את הקניות מהסופר. על פניה נהיית הבעה מוטרדת כשהיא שומעת מה אני אומר לאבא. היא מניחה שתי שקיות, אחת בכל צד, על הרצפה.
"אני?" בקולה פליאה, "אני לא אכולת פרופגנדה. הרי כשאני הולכת לסופר, אני קונה רק מה שאיכותי."
"לפי הפרסומות." נגה שבדיוק הגיעה נוחרת.
אבא מחייך בנבוכות.
"כשאני עוברת כביש חד סיטרי, מי באמת צריך להסתכל פעמיים, כמו מה שהסלוגנים אומרים כל הזמן, פעם אחת מספיק."
"לשני הצדדים…" נגה קוטלת בלי לחכות כלל.
"וכשאני נוסעת, לא שומעת אנגלית כדי שחס וחלילה לא אסחף בתרבות הפופ הזו."
נגה מסכימה ומנידה את הראש לאישור; "את אפילו שרה רק את השירים החינוכיים מהרדיו, כולל את הקצרים האלה; 'מכונת הכביסה-סה של סה-סה-ס-אנו'."
כעת אמא כבר נראית יחסית מבולבלת, אבל ממשיכה כמי שמסרב להתעורר מחלום.
"בכלל, כדי לבצע את ההחלטה הכי נבונה, ערוץ הקניות עוזר לי ממש, ככה כדי לא להיסחף לקנות כל מה שמופיע בשלטי החוצות."
נדמה כי היא לא מבינה בכלל מה היא אומרת, נתן לחשוב כי התחילה לרחף, ביחד עם קולה שהתחיל להשמע חולמני.
"ובשעת הקידוש, עם היין בכוס של טומי, צרחת 'לא לאלכוהול'." נגה החלה מנידה בראשה לאישור בתמימות סרקסטית, נהנית מטיעוניה של אמא שמסגירים את עצמם.
"אבל אז נזכרתי שזה 'לא בית ספרינו' בכלל, אז כמה טוב שזה באמת לא בית ספר." אמא חייכה לעצמה, מסכימה.
נוגה התחילה להשתעשע; "כנראה כל השמש הזו עשתה אותי ממש חכמה, כי הצלחתי לא להישרף בים בשבת גם כשלא שמתי את הקרם 'תשתמשו או תשרפו'…"
אמא החלה לצחוק בנעימים, מעלה זכרונות; "בים כמעט נשפך לטומי במים שמפו נגד קסקסים. מסוכן. הסברתי לו כמובן שזה מוריד עד 100% קסקסים, לכן אנו לא רוצים שהדגים ישארו עכשיו עם קרחת."
"אמא," קטעתי במהירות את השיחה, שהתקדמה לכיוונים לא טובים. "יש מבצע של 0.8% הנחה על מייבשי שיער."
"כמה טוב שיש לנו את רובי." העירה אמא חיוכה מתעצם. "אבל אנחנו אפילו לא צריכים מייבש שיער חדש." נזכרה עכשיו בדאגה.
"אבל תחשבי כמה כסף תחסכי, אם הוא התקלקל!" הסברתי לה.
"הו, מה הייתי עושה בלי רוביל'ה שלי." נאנחה במתיקות, "איזה מזל שהפכת להיות סוכן קניות!" בלעה את הפיתיון.
חייכתי מרוצה, מסמס לבוס שלי שכבר מכרתי אחד. נגה משמיעה קולות של טרקטור מיובש ועולה למעלה, כבר רגילה לא לנצח אותי בדו קרב הזה. לפתע אבא שלי תופס את צג הסמארטפון מול העיניים שלי, מזיז אותו מפני ואומר בקול רם מספיק כדי שגם אמא תשמע; "יש לי רעיון. אולי אתה תקנה את זה לאמא, בתור מתנה."
החיוך של אמא התרחב ושלי נמחק קליל. אבא מחייך בזדון, כאילו רק לרגע הזה חיכה, היום בו אאלץ להתמודד עם התוצאות של המעשים שלי.
"הו אבל אל תהיו אכולי פרופגנדה! כשאני חושב על זה שוב, מי אמר ששיער רטוב זה בכלל נורא…? הפרסומות??" מלמלתי בהטרסה.
אמא נותרת עומדת, מופתעת מדברי החוכמה החדשים ממש כאילו היכו בה כברק משמי יום קיציים. אני חוטף חזרה את הסמארטפון מידיו של אבא ורץ למעלה אחרי נגה, יודע שאין סיכוי בכלל שתקנה מייבש שיער ממני. בשום הון שבעולם…