לשוב בידיים ריקות

מסביב לשעון, יום יומיים שלושה.
נכנסתי למסע ארוך.
לא ידעתי לאן זה יוביל.
הבנתי שאם אלך בטוח אתחיל לחפש ומשם בטוח אמצא משהו.
מצאתי מפה ובה סימונים רבים, הכל מטעה כל כך אבל יש אוצר.
אני יודע שהאוצר לא סתם משהו, אבל אני חושב שהתחלתי להבין מה הוא האוצר…
אחרי שעות וכמה לילות לבדי בחושך עם רוחות וצללים של מפלצות, מצאתי!
הייתי חייב לצאת אל החולות של המדבר לבדי.
חששתי אך רק ככה מצאתי.
רק במדבר אפשר להיות לבד ולהביט בתוכי כי אין כלום להסיח את דעתי.
רק לבדי אפשר למצוא את הכוחות הכאבים החלומות, האוצר הוא משהו בתוכי.
אני עכשיו ממשיך ללכת אחרי המפה למרות שאני חושב שכבר הבנתי מה הוא האוצר כשלפתע המפה עוצרת.
הבחנתי בהרי חולות מסביבי והתחלתי לרעוד, נכנסתי עמוק מידי.
נכון השגתי משהו, מצאתי את האוצר!
אבל מכאן מה?
תמיד יש יותר עמוק, המדבר עצום וארוך.
הפנימיות שלי עמוקה ועצומה, אני חייב להבין איך לצאת מהמדבר או להגיע לנקודת הסוף.
יש נקודת סוף למדבר?
חיכיתי לערב כשהבחנתי בניצוצות בדיוק איפה שהמפה נגמרת.
זה האוצר שהמפה מובילה אליו!
ניגשתי אל הניצוצות, הם הגיעו מתיבה מלאה בזהב כמו בחלומות הכי טובים של פיראטים.
רגע אז האוצר הוא לא היה להיכנס לפנימיות שלי? לעבור את כל המסע הזה בשביל אוצר שייתן לי אך ורק כסף.
זה לא יוסיף לי אושר, זה לא ישפר לי את חיי…
עכשיו המסע במדבר אולי נגמר, אך אינני מבין איך לחזור לחיים בצורה הכי נכונה.
לצאת ממסע אחד עם עצמי ולהיכנס למסע אחר חברתי, איך עושים זאת בצורה הכי נכונה?
חול בגרביים וכאב ראש מהשמש הלוהטת.
עם עליית קרני אור השמש עזבתי את האוצר.
אני כל חיי רדפתי אחרי הכסף, ועכשיו כשזה היה מולי לא יכולתי לקחת כלום!
הלילות במדבר לימדו אותי מה באמת חשוב.
צריך כסף בשביל מה שהוא מסוגל לקנות, לא בשביל הכסף עצמו!
אני מכיר אנשים אחרים שצריכים אותו, אנשים שאינם מסוגלים לעבוד או נתקלו בחובות לא בגללם.
שמחתי שמחה גדולה שיש לי בית לחזור אליו, משפחה ועבודה.
ידעתי יום אחד מישהו יצטרך את האוצר הזה בשביל משהו רציני, בנתיים הוא שמור היטב.