לפגוש זאב בודד

"תמיד הייתי אדם חברותי", אמרתי לעצמי בגאווה.
לא יכולתי להיות שנייה לבד. כשהייתי מגיע למקום חדש,הייתי מתחבר עם החבר'ה די בקלות, תמיד אהבו אותי ואני אהבתי להיות בסביבה של אנשים, הייתי מכור לחברה.
"מה יש לדניאל, הוא כל הזמן לבד",אמרתי לחבר הכי טוב שלי.
איך דניאל יכול להיות לבד, בטח משעמם לו או שהוא אדם לא חברותי בעליל חשבתי לעצמי.
הוא נוטה להתבודד ולעשות דברים בסתר, כמעט ואף אחד לא מכיר אותו באופן אישי, הוא גם דואג לזה שאנשים יתרחקו ממנו.
יום אחד לאחר הצלצול להפסקה, הסתובבתי לי בתוך בית הספר עד שהגעתי לחצר. החצר הייתה כה יפיפיה,הדשא היה בצבע ירוק חזק,הסכך נתן צל מהשמש הבוהקת,והאוויר היה נפלא.
פתאום אני רואה את דניאל, שוב פעם הוא לבד,שוכב על הדשא קורא לו ספר. אמרתי לעצמי:"הפעם אני אברר אחת ולתמיד למה הוא לבד", ניגשתי אליו, הוא קלט אותי, ומיד החזיר את ראשו לתוך הספר.
"למה אתה לא עם כולם?",אמרתי לו בהסתקרנות.
"למה זה עניינך?",אמר לי באדישות והחזיר את ראשו שוב אל תוך הספר.
"כי קשה לראות אדם שמנותק מהחברה בצורה כזו,לא טוב היות האדם לבדו",אמרתי לו ושחתי על הסבר שנתתי לו.
ראשו עדיין היה שקוע בתוך הספר וחיכיתי לתגובתו אך אין תשובה ופתאום בבום אחד גדול הוא אומר לי:"תסתכל על האנשים שיש לנו בכיתה,כולם שקרנים, צבועים, אינטרסנטים, מעצבנים, לא בוגרים בכלל", "איך אפשר להיות חבר של אנשים כאלה"
"אין לי שום בעיות חברות או קשרי חברה, פשוט אני מתאכזב מהחברה כל פעם מחדש, אז אני מתבודד לי ותאמין שיותר טוב לי ככה"
הקשבתי לדבריו וחשבתי לעצמי, יכול להיות שהבן אדם צודק, לא חשבתי על זה ככה, מרוב שאני מתעסק בלא להיות לבד אני לא שם לב בכלל עם איזה אנשים אני נמצא, אנשים שלא מעריכים אותי, אנשים שקרנים, צבועים, כל מילה שהוא אמר נכונה לגמרי.
"תראה את השמש, הדשא, הספר הטוב, לפעמים צריך להתנתק מהחברה בשביל לחשוב קצת וזה מה שאני עושה"
מאותו רגע לא חשבתי לשנייה,נשכבתי על הדשא, שמתי משקפיי שמש והתחלתי להסתכל מסביב על הנוף, היה אפשר לשמוע את רעש השקט, דבר שלא שמעתי לעולם וזה הדבר הכי טוב ששמעתי מימיי.