למות מאושר

אם הייתם עכשיו על ערש דוואי, אם הייתם יודעים שבעוד שניות ספורות אתם עמודים למות, שבעוד רגע החיים שלכם יגיעו אל קיצם, הייתם מרוצים מהמקום בו החיים שלכם נמצאים?
מן הסתם אני לא סתם שואלת, חשבתי על זה לאחרונה וזו התשובה שלי באופן אישי:
כן, אני מרוצה מהמקום בו החיים שלי נמצאים כרגע. אמנם אני כרגע בתקופה של מאין דיכאון, אולי יש לי עניינים לא פטורים עם כמה חברי משפחה שלי, אולי יש לי כמה בעיות נפשיות קלות, אולי לא הגעתי להשגים שרציתי להגיע אליהם (להיות פסיכולוגית), אולי לא השארתי חותם גדול על העולם, אבל דבר אחד כן השגתי – אני אוהבת את עצמי.
אני אוהבת את השקפת העולם שלי, את זה שאני אוהבת ללמוד, את זה שאני אמנותית ויצירתית, זה שאני פמיניסטית קצת חופרת, זה שאני עומדת על שלי, זה שאני די טום-בוי, זה שלא איכפת לי מה חושבים עליי.
ולמרות שלא השגתי את "ההישג" שרציתי להשיג, כן עמדתי על שלי והשגתי כמה דברים השנה. בפעם הראשונה מזה שנים יש לי הרבה חברים, אני מרוצה מהכיתה שלי ואוהבת את הילדים בה, הגעתי למצב בו אני שלמה עם עצמי וכנה עם עצמי.
אז אולי לא השגתי הכל, אולי אני צעירה מידי בשביל למות, אבל אם אני אמות אני אמות מאושרת.
וזה מביא אותי לעוד נקודה – אתם מפחדים למות?
אני לא. גם בגלל שאני יודעת שאני אמות מאושרת וגם בגלל שמוות בשבילי זה הקלה.
אם אני אלך לגיהנום מגיע לי, אם אני אלך לגן עדן אני אהיה מאושרת, אם אני אעבור לגלגול הבא אני לא אזכור את הסבל של החיים האלו ובעצם לא אהיה אני (ואם אני אנני אני מי אני בכלל?), אם לא יהיה כלום אז… כלום, גם זו הקלה.
אני לא מפחדת למות כי מוות הוא לא דבר רע מבחינתי.

אז, מה התשובות שלכם? אתם מרוצים מהחיים שלכם? והאם אתם מפחדים למות?