כשאני כותב אני עם עצמי. כשאתה קורא אתה איתי.
כשאני כותב אני חושב על עצמי. ואתה מוכן לחשוב עלי.
כשהלב שלי שבור אני בוכה ואתה שם כדי לשמוע אותי בוכה.
אני אוהב אותך קורא יקר. אתה מאפשר לי להכיר בקיומי.
מן הסתם, כל אומן באשר הוא זקוק לקהל היעד שיוקיר ויעריך אותו.
גם צייר, פסל, טבח, זמר, נגן וכו' זקוקים למדיה חברתית כלשהי כדי להביע את זעקתם.
ושוב פעם, אני אמשיך לחפור ולומר שבני אדם הם יצורים מטומטמים ובלה, בלה בלה.
אנחנו זקוקים למארג חברתי כלשהו כדי לקבל מעיין אישור להיותנו מי שאנחנו.
"הסביבה היא המראה שלך" וכל השטויות האלו.
בכל אופן, אני לא בטוחה בהכרח שזה הופך את הקורא ל"טוב יותר".
הוא בסך הכול מושפע מאותו הסיפור.
לעומת הכותב, שטווה ואורג אותו. אם זה כותב טוב התוצאה תהיה מדהימה, ואם לא אז התוצאה עלולה להיות זוועתית.
אבל הקורא…. נותר אנמי.
הוא לא יכול לקחת את המושכות לידיו ולעשות שינוי כלשהו ביצירה עצמה, אולי להביע עליה ביקורת קצרצרה אבל לא יותר מזה.
איך אתה מגדיר "טוב יותר?"
זה נראה לי הסבר קצת שטחי, אני בטוחה שיש ביכולתך להעביר את המסר בצורה טובה יותר.
שתבין, אני לא מתנגדת למסר באופן מוחלט אלא רק חסר לי קצת בשר שיבסס את המסר הזה.
בכל אופן, קטע נחמד^^
מצפה לעוד קטעים:)
תודה על ההתייחסות,תנסי לדמות את הכיף והקלות של הזרימה בכתיבה. זו הבעה עצמית עמוקה ומתפרצת. קריאה של כל דבר שנכתב ע"י אדם אחר דורשת כוחות ואמפתיה עמוקה. אני מרגיש שהקורא מקריב יותר ממני. בכל מקרה בהחלט קשה להעמיק רעיון בארבע שורות. שוב, תודה על הביקורת. לילה טוב :)
ההסבר הנוכחי שלך הוא נפלא:)
אני חושבת שזאת מלאכת המחשבת שצריכה להיעשות בקטעים כדוגמת זה.
לא הצלחת להעביר את ההסבר העמוק יותר דרך ארבע השורות הללו.
אז עדיף ,לדעתי, שיהיו שש/שבע/שמונה וכו' שורות שבהן המסר מובהק ולא לשכנע את הקוראים בחצי רגל.
גם כך וגם כך זה קטע חביב ביותר לכל הדעות.
תגובות (6)
זה ממש יפה ! (:
חח אהבתי את הרעיון זה באמת יפה ;)
מן הסתם, כל אומן באשר הוא זקוק לקהל היעד שיוקיר ויעריך אותו.
גם צייר, פסל, טבח, זמר, נגן וכו' זקוקים למדיה חברתית כלשהי כדי להביע את זעקתם.
ושוב פעם, אני אמשיך לחפור ולומר שבני אדם הם יצורים מטומטמים ובלה, בלה בלה.
אנחנו זקוקים למארג חברתי כלשהו כדי לקבל מעיין אישור להיותנו מי שאנחנו.
"הסביבה היא המראה שלך" וכל השטויות האלו.
בכל אופן, אני לא בטוחה בהכרח שזה הופך את הקורא ל"טוב יותר".
הוא בסך הכול מושפע מאותו הסיפור.
לעומת הכותב, שטווה ואורג אותו. אם זה כותב טוב התוצאה תהיה מדהימה, ואם לא אז התוצאה עלולה להיות זוועתית.
אבל הקורא…. נותר אנמי.
הוא לא יכול לקחת את המושכות לידיו ולעשות שינוי כלשהו ביצירה עצמה, אולי להביע עליה ביקורת קצרצרה אבל לא יותר מזה.
איך אתה מגדיר "טוב יותר?"
זה נראה לי הסבר קצת שטחי, אני בטוחה שיש ביכולתך להעביר את המסר בצורה טובה יותר.
שתבין, אני לא מתנגדת למסר באופן מוחלט אלא רק חסר לי קצת בשר שיבסס את המסר הזה.
בכל אופן, קטע נחמד^^
מצפה לעוד קטעים:)
הייתי שמחה אם היית מבקרת את הסיפור האחרון שלי! ^^
תודה על ההתייחסות,תנסי לדמות את הכיף והקלות של הזרימה בכתיבה. זו הבעה עצמית עמוקה ומתפרצת. קריאה של כל דבר שנכתב ע"י אדם אחר דורשת כוחות ואמפתיה עמוקה. אני מרגיש שהקורא מקריב יותר ממני. בכל מקרה בהחלט קשה להעמיק רעיון בארבע שורות. שוב, תודה על הביקורת. לילה טוב :)
ההסבר הנוכחי שלך הוא נפלא:)
אני חושבת שזאת מלאכת המחשבת שצריכה להיעשות בקטעים כדוגמת זה.
לא הצלחת להעביר את ההסבר העמוק יותר דרך ארבע השורות הללו.
אז עדיף ,לדעתי, שיהיו שש/שבע/שמונה וכו' שורות שבהן המסר מובהק ולא לשכנע את הקוראים בחצי רגל.
גם כך וגם כך זה קטע חביב ביותר לכל הדעות.