כל הדברים שרצית

תארי לך שמציעים לך שולחן חדש. בדיוק כמו שרצית. הדבר היחיד שעומד בינך לבין השולחן הוא עץ, שממנו עשוי השולחן. את לא מנידה עפעף ולוקחת את השולחן בהתרגשות. אבל עכשיו לסנאי שחי על העץ אין בית, וגם לא לגוריו. הם נאלצים לעזוב את המקום ולברוח מהר, אבל אין להם לאן, ולכן הם מתים. גם הנשר מת מרעב כי הוא כבר לא יכול לאכול את הסנאי שנעלם.
אבל את לא חושבת על זה, כי העיקר שקיבלת את השולחן שרצית.
ותארי לך שמציעים לך מכונית מהממת. בדיוק כמו שרצית. הדבר היחיד שעומד בינך לבין המכונית הוא עכבר קטן, שבשביל חומרי הגלם למכונית יאלצו לסלקו מביתו. את מסתכלת מזווית העין על העכבר, אבל אחרי רגע את נכנסת למכונית בהתלהבות. אבל כעת לעכבר אין בית, והוא נודד בשממה אינסופית עד שהוא מת. עכשיו לא פגעת רק בעכבר, אלא גם בהוריו, ילדיו, בת זוגו… וגם בנחש המורעב, שהעכבר הזה היה מזונו היחיד, פגעת, וכעת אין לו מה לאכול והוא ימות.
אבל את לא חושבת על זה, כי העיקר שהשגת את המכונית שרצית.
ותארי לך שמציעים לך בית מדהים. בדיוק כמו שרצית. הדבר היחיד שעומד בינך לבין הבית הוא שפן סלעים קטן, שכאשר חצבו בסלע כדי להוציא את החמומרים הדרושים לבית שלך, הוא יגורש מביתו. את קצת מתלבטת, מסתכלת בחשש לעבר השפן שמסתכל עלייך באימה ובתחנונים, אך רגע לאחר מכן את שועטת לכיוון הבית בצרחות של אושר. אבל עכשיו לשפן אין מקום מגורים, והוא נאלץ לעבור ממקום למקום עד שלבסוף נפטר, ואיתו גם כל משפחתו שנאלצה לנדוד איתו. אבל את כבר שכחת מהשפן הקטן שהרגת… ומכל משפחתו… וגם מהטיגריס, שכל מזונו שנותר הוא השפן שברח, ובאפיסת כוחות הוא צונח על הקרקע ושוקע בשינה שממנה לא יתעורר לעולם.
אבל את לא חושבת על זה, כי העיקר שהשגת את הבית שרצית.
את לא חושבת על העץ, ועל הסנאים, על העכבר, ועל הנחש, על השפנים, או על הטיגריס.
את לא רואה את הנזק שגרמת להם.
לך.
ואני תוהה מתי תפסיקי, מתי תפסיקי להרוס את הטבע מסביבך בשביל השמלה, או המכונית, או הבית.
אני תוהה מתי תפסיקי לרצות כל כך הרבה דברים שאת אפילו לא צריכה.
מתי סוף סוף תראי, שאת פוגעת בכולם.