כדור השלג
הכול התחיל כשגירד לי מעט קצה האף. אימא צעקה שזו מחלה ואבא הסיע אותי ישר לבית החולים 'אלעד'.
הלכתי לדוקטור שטען שסיבת המכאוב לא ברשימה, הוא נתן לי הפניה לדוקטור כאץ שאבחן ובדק; אין ספק שהנפש שלי רחבה ועמוקה, כך צעק. שאלתי מה הכוונה והוא הסביר לי על עולם פנימי, ושייתכן שאני יותר רגיש מילדים אחרים. אמרתי לו שזה ממש מרתק, ושאני רוצה לדעת יותר- האם זה שאני רגיש הופך אותי לשונה?
וכך הוא נתן לי הפניה לדוקטור שובל, ששאל אותי דברים שבכלל לא קשורים לי לאף. לבסוף הוא טען שהרגשות שלי חזקים פי 171 מכל אדם שחי, ושזה וודאי מרגיש לי נורא ואיום כשמשהו לא טוב קרה. סיפרתי לו שגירד לי האף, אבל משם זה כבר הגיע לדברים אחרים, על הילדים בכיתה ואיך כל דבר גורם לי להרגיש. הוא מכוון לדברים 'לא תקינים' כך הסביר. עצוב, עצוב- תמיד הייתה זו התשובה, והוא רק הביט בי במבט מאשר ומסופק כאילו ידע מראש שזו תהיה המילה.
וכך הטיפול שלי התחיל אצל דוקטור בשם 'מקסים'. הוא הסביר לי שמודעות זו השאיפה ולכן עליי להיות מודע לכל הדברים האלה שגורמים לי להרגיש לא נעים. וכך שעות על גבי שעות ישבתי ודיברתי על מה שרע, הזלתי דמעתי. ובכן אם חושבים על זה באמת יש הרבה דברים שבגללם צריך להיות עצובים. אנשים מתים כל הזמן, גוססים, במלחמות יש זוועה, התעללויות בפילים. ואני? אני רגיש פי בערך 170. כל דבר רע שאני עושה או שלא הולך לי זו בעצם תוצאה של עצב עמוק- לא שלי.
הו, כמה טוב שעכשיו אני לפחות מודע, שלא חס וחלילה הייתי לוקח את כל האשמה עליי. אבל עם כל ההתעסקות, הנפש שלי מהכול למען האמת קצת דוכאה, אז שלחו אותי לדוק קרנבל שהוא נתן לי כדורים ותרופות שיעזרו לי להתמודד עם המצב.
הסבירו לי שזה בסדר להיות מדוכא, שמותר לי להרגיש רע, כי הרי אני רגיש ומותר לי להרגיש נסער. זה לא בגללי שהמאזן הכימי שמתקיים בגוף שלי בי בגד. אימא אבא וכולם בכלל לא מבינים שאסור לדרוש ממני דבר, אבל למזלי הדוקטור מבין אותי ויתעקש שאני חלש.
ובסופן של השנים בהן אני נח, כל התחומים בהם רציתי להצליח התמוססו כי לא היה בי את הכוח להמשיך, וכל החלומות שלי כבר מהר מהר נודמים. החיים דומים לאפר, למשהו שמת ואין לי במה להחזיק. אני לא רוצה להודות שאולי כן יכולתי לעשות משהו כדי להציל, כי אז כל האשמה תיפול לי על הפנים. הגיע היום בו כבר אין לי ממש טעם לחיות. אני מביט על כדור השלג הזה שהתגלגל והתגלגל בלי סוף.
לפחות האף שלי כבר לא מגרד יותר.
תגובות (2)
אוקי. מאיפה להתחיל? ראשית כל אני בדרך כלל לא קורא סיפורים פה באתר ללא המלצה מוקדמת. אני סדרך כלל מתאכזב. במקרה הזה אני חייב להודות שהרושם שלי הפוך לגמרי. הסיפור מאוד מאוד יפה! יש לו קסם עמוק ונקודת מבט מרתקת. הייתי מלטש את השפה ומעדן את המשפטים ועושה עוד כל מני דברים שלא מעניינים אף אחד.. אבל, הנשמה של הסיפור. או "התמה" שלו קולעת וחזקה. ישר כוח חובבת Death Note אנונימית.
בנוגע לסוף. כן, יש בעיתיות.
אני חושב שהמסקנה או ה"קול האישי" של הפסקה האחרונה גורע מערך הסיפור. הייתי מעיף אותו לגמרי וכותב במקום על סיטואציה שתשאיר את הקורא עם מחשבות. משהו שהיה גורם לו לתהות בנוגע להמשך הדברים ועומק משמעותן. אם את מאכילה את המסקנה עם כפית את בעצם הורסת את הגירוי של הקורא להתחבר רגשית. גם לסיפור, וגם למוסר ההשכל.
יכולת לכתוב על כך שהוא למשל הרגיש גירוי באף שנים מאוחר יותר. כשכבר היה נטול חלומות ושאיפות. והוא בדאגה רץ לרופא המקומי. למרבה האירוניה הוא היה באפריקה באותה תקופה בחופשה אינסופית. הגיבור לא הבין דבר ממה שאמר לו הרופא מלבד "אקונה מאטאטאה" ( או משהו ) ונושיט לגיבור משחה. הגיבור מרח את המשחב על האף והגירוי נעלם מייד. קטע.
כמובן שאני רק זורק לאוויר. אבל סיום שכזה היה מחדד מוסר השכל נוסף שהוא שאנשים פשוט מגזימים לאללה. לא הרעיון המרכזי, אני יודע. אבל למה לא לתת עוד ערך שכזה על הדרך?
בכל אופן. לא הייתי מתייחס אם לא הייתי אוהב את מה שקראתי. ובהחלט יש לחזור ולומר שאהבתי מאוד. ניחנת בניצוץ יצירתי שמושך אותי באופן אישי. אנא ממך, תמשיכי לטפח את הקול היחודי שלך.
JDL
אני חייבת להודות כי אני פעורת פה. שלא לדבר בכלל על האורך הרב, ההיכנסות לפרטים, ההסברים הרבים שתומכים בטענות שלך, הביקורת המשובחת והרעיונות שהצעת- הפגנת התלהבות כנה ואמיתית בנוגע לסיפור שלי. זו ככל הנראה הביקורת הכי משמעותית שקיבלתי באתר ברמת התוכן. אם נוסיף לזה את העובדה שזה בא מאדם שאני בכנות מעריצה ומעריכה את הכתיבה שלו, אני בטוחה שתוכל להבין כמה אני מתכוונת כשאני אומרת תודה רבה.
וכן אתה צודק לגמרי, אני מסכימה אתך. זו בהחלט האכלה בכפית, דבר שאמרתי להרבה אחרים שהם עושים אני עושה בעצמי למרבה האירוניה. הרעיון שלך הומוריסטי מצוין ושובה לב. לא נעים לי להשתמש בשלמותו כי הוא שלך, אז אולי אני אשנה אותו מעט ואז אתן קרדיט למטה. בין כה וכה נתת לי חומר מחשבה מעולה אז אני כנראה מסודרת.
אגב מעניין מאיפה אתה מקבל המלצות על סיפורים, אני יותר מאסירת תודה שהחלטת להעיף מבט בסיפור שלי למרות זאת. בקשתך להמשיך ולטפח את הקול הייחודי שלי נגעה בי עד מאוד. אענה לבקשתך כמובן בחיוב. תודה רבה לך. בכנות oliv
נ.ב אכן זו סידרה משובחת, נחמד לפגוש באנשים שמכירים או רואים אנימה בכללי ואני חצי בטוחה שיצא לך להכיר גם את קוד גיאס אם אהבת את דפ' נוט (ואם לא אז מומלץ בחום ^^)