ילדה טובה

טל קמה בשעה המדוייקת, קופצת בלי להתעצל, מתקלחת, מצחצחת שיניים ומתלבשת.
אחרי שגמרה, מיהרה לחדרה של אימה והקישה על הדלת בעדינות. "אמא, ארוחת הבוקר תהיה מוכנה עוד עשר דקות" אמרה בשקט. משלא שמעה תגובה הסתובבה ונכנסה לחדר של מיה. "מי מי, השמש זורחת והציפורים מצייצות. היום יתגשמו כל החלומות שלך- אבל קודם, מה את רוצה לאכול?" שאלה, מדגדגת את הפעוטה. "ביצה" צחקה מיה ועקבה אחרי טל אל תוך המטבח, צפה בה מוציאה את המחבת ומבשלת, קודם כל למיה, אחר כך סנדוויצים, ולבסוף גם לעצמה.
היא ארזה את התיקים בעודה מכרסמת לחם עם ביצה, נזהרת לא להפיל פרורים על הרצפה. אנחה. גם היום אמא לא הצטרפה אליהן, אך מי היא שתשפוט? היא תלתה על כתפה את התיקים שלה ושל מיה וצעדה עימה אל הגן.
"בוקר טוב ענת" קראה אל הגננת ומיהרה לרוץ אל תחנת האוטובוס. "איזו ילדה טובה" אמרה לעצמה ענת הגננת. זה מה שהם תמיד אמרו.
טל הגיעה אל בית הספר באיחור קל, בגלל הפקקים. היא רצה אל הכיתה ודפקה על הדלת בנימוס.
"יבוא" קרא המורה. היא פתחה את הדלת והתנצלה. "אין צורך בהסברים, טל. אני מבין" הרגיע אותה. לאחר שהשתכנעה כי הוא אינו כועס, הלכה כהרגלה והתיישבה בשולחן הריק שבקצה הכיתה. איזו ילדה טובה, חשב לעצמו המורה. זה מה שהם תמיד חשבו.
היא הסתובבה למשמע צחקוק חלש מהשולחן שלשמאלה- שתיים מהבנות המצויינות הסיתו את מבטן ממנה, כאילו תפסה אותן בשעת מעשה.
היא נסתה להתמקד במורה המסביר על ריבונותה של ישראל, אך שוב ושוב הוסחה דעתה למראה ציור קטן ומכוער שהתנוסס במחברתה של אחת הבנות. "טל" נכתב מעליו. היא בלעה את העלבון והתעלמה מהן, שיעשו רק מה שמשמח אותן. איזו ילדה טובה, אמרו הבנות. זה מה שהם תמיד אמרו.
מבטה נדד אל הילד היושב בשולחן האחורי. "אריאל!" קרא המורה. "מה אמרתי הרגע?" הילד חייך חיוך מזלזל ועיקם את אפו. "משהו באזרחות" הבנים מסביבו צחקו. "בן כמה אתה, תזכיר לי?" שאל המורה בכעס ניכר. "כיתה ט'" אמר אריאל, עדיין באותו תון. "אז הגיע הזמן שתתחיל להקשיב, או שהתיכון כבר לא אופציה." המורה עיסה את רקתו. "אבל מה עשיתי?" שאל ברוגז. "דיברת" אמר המורה בשלווה והסתובב בחזרה אל הלוח. אריאל נחר בבוז ונשען על כיסאו. בבת אחת הוא שם לב אליה ועניהם הצטלבו. הוא עיקם את אפו וחזר לדבר עם חבריו.איזו ילדה טובה, חשב לעצמו. זה מה שהם תמיד חשבו.
טל חפנה את פניה בידיה. זה לא יקרה.. הוא ערס, והוא אפילו לא מחבב אותה. יש לו בעיות.. מחשבות אסורות התגנבו לראשה והיא הסמיקה. לידה שתי הבנות עשו תנועות גסות. היא הניחה את ראשה על השולחן וייחלה להיעלם..
בהפסקה היא הלכה והתיישבה מתחת לעץ הקבוע שלה. "סליחה יש לך עשר שקל?" שאל קולו של אריאל. טל הינהנה, מנסה להראות אדישה, והושיטה לו את הכסף. מבלי לאמר תודה, הוא וחבריו נעלמו, מבלי שיהיה להם אכפת, ולו לרגע, אם לטל נשאר מספיק כסף כדי לקנות ארוחה לעצמה. שרק יאהבו אותה, ביקשה בליבה. שיהיו שמחים, שיחבבו אותה.. אך זה מעולם לא קרה.
טל חזרה הביתה, אוספת את מיה מהגנון. בדרכה היא עברה בבית המרקחת לקנות לאימה את התרופות הקבועות. לאחר שהשיבה את מיה לביתה והניחה על השידה בחדרה של האם את התרופות וכוס תה, יצאה לעשות בייביסיטר על התיאומים של גברת לוי. איזו ילדה טובה, אמרה האם. זה מה שהם תמיד אמרו. הייתה זו עבודה לא משתלמת במיוחד, אך היא עזרה להחזיק את המשפחה ביחד. "איזו ילדה טובה" אמרה לעצמה גברת לוי. זה מה שהם תמיד אמרו.
היא חזרה הביתה והכינה את השיעורים, אחר שיחקה עם מיה בברביות, רק שתהיה מרוצה.. איזו אחות טובה, חשבה מיה. זה מה שהם תמיד חשבו.
בחצות טל קמה. היה זה לילה רגיל, ככל שאר הלילות. היא לקחה את האוטובוס אל העיר הקבועה. דבר מה היה שונה בטל הזו, של הלילה. היא ירדה בתחנה הקבועה וצעדה אל עבר הצוק, עליו חתכה את ידיה לראשונה. היא נשמה עמוקות, וקפצה.