יום הזיכרון

והנה הוא מגיע – 'יום הזיכרון',
היום שבו אנו מכבדים את אלה שנלחמו עבורנו – וחזרו בארון.
אך מה עם כל אלה שנפצעו פציעה שקופה – שנראית חסרת פיתרון?
הם נותרו עם שברון לב – ומחנק בגרון,
ורבים מהם מצפים – ליום האחרון.
.
חשוב לזכור – גם את אלה שלא מסוגלים לשכוח,
את אלה שלא פונים למשרד הביטחון – כי אין להם אנרגיה למיקוח.
את אלה שפונים ומתייאשים – כי אין להם אנרגיה לויכוח,
ואת אלה שעזבו את העולם הזה – כי נגמר להם הכוח.
.
יותר מידי פצועי נפש – לא מקבלים שיקום,
יותר מידי מפחדים לישון – ומפחדים לקום.
הם אוכלים את הראש והלב – גם ללא סכו"ם,
אך משרד הביטחון לא תמיד חושב – שהשיקום שלהם שווה את הסכום.
.
במסע נפש קוגניטיבי – תוהה לעצמו אינטרוספקטפובי,
מבין שלל מחשבותיו – מה אובייקטיבי, מה סובייקטיבי ומה בכלל פיקטיבי?
.
ביום הזיכרון – אנו זוכרים את אלה שלמעננו נפלו חללים,
אך מה עם כל אלה – שנותרו חלולים?
שהתרוקנו מרגשות חיוביים – ונותרו אפלים,
אולי עוד יש להם – סיכוי להחלים?