חרטות

הנה חלפה לה עוד שנה,
הוספת עוד סורג לכלוב.
וזה מתחיל להיות צפוף מדי,
אתה כבר לא מצליח לראות את הנוף.

את שוכח וטוב לך, רגעי טירוף של שנאה ואושר הפכו לנחמות קטנות וריצודים של נוחות.
את עושה הכל כדי לא להיזכר.

הזמן כבר לא מתחלק לרגעים כי אם לשנים.
אתה כבר מצליח לבכות רק מתוכניות מזויפות.
אתה מתגעגע לתקופה אחרת למרות שלא היית שם,
כי אתה מרגיש שמשהו חסר בכל העסק הזה.

אני רוצה לכאוב, בא לי להתגעגע, להתאכזב.
להפגע, למות, לחיות, לאהוב, להאמין, להרגיש.

ואתה מחפש את הפנייה שתוציא אותך מהמסלול,
אבל כנראה שהיא כבר לא תגיע.
וגם אם כן, כנראה שלא יהיה לך את האומץ לקחת אותה.
מצטער אחי.. הפסדת.

אתה שואל את עצמך מתי זה קרה?
הבטחת לעצמך שאתה תהיה שונה.
והנה גם אתה מכרת את החלומות שלך עבור תחושת השייכות.
איזו טיפשות.. והנה זה נגמר. לא נורא