חור שחור

אני נמשך אליך – כמו ל'חור שחור',
מנסה להתרחק ממך – אך תמיד נמשך לאחור.
הם מסתכלים עליך ורואים שחור – אני רואה אותך צחור,
והם לא מבינים – כמה זה קשה ב'חיים' לבחור,
כאשר אדם כל כך רוצה – להיות קבור בתוך חור.
.
הם לא יבינו איך אפשר להימשך למוות – כי הם לא 'גוף עם אדם מת',
והם לא יודעים כמה מותשת הנפש – שבמשך יותר מידי שנים נלחמת.
היא רק מחכה לרגע – שבו ה'הצגה' הזאת מסתיימת,
היא נחשפה ליותר מידי שקרים – אולי לכן היא שואפת להגיע אל 'עולם האמת'?
.
אך מה שהיא באמת רוצה זה לא למות – אלא להפסיק את הסבל,
היא לא רוצה להיות 'פח' – שמכיל את כל הזבל.
ואיך אפשר להנות? כשה'חיים' הם סידרה של אבל,
ואם הכל הבל – אז הבחירה היא בין הסכין האקדח והחבל,
אך מה אם יש מסר בסבל – והוא מפספס אותו כי הוא 'עסוק' כל היום בלהתאבל?
.
במסע נפש קוגניטיבי – תוהה לעצמו אינטרוספקטפובי,
מבין שלל מחשבותיו – מה אובייקטיבי, מה סובייקטיבי ומה בכלל פיקטיבי?
.
ולפעמים צריך לנקוט בצעדים אגרסיביים – כדי להעיר אדם שעמוק מידי נם,
את זה יודע כל מי שהעיר ישנונים – שהבהירו לו לילה קודם שהאגרסיביות למענם.
ואולי הסבל היה נמנע – אילו הוא היה מתעורר ולא מנומנם?
בהנחה שזה נכון – האם הוא סבל לחינם?