וידוי של פסיכופט

״אני פסיכופט, את לא מבינה את זה?״ המשכתי לצעוק עלייה , כיאלו היא אשמה במצב שהגעתי אליו.
״בוא תשב, ננסה להבין ביחד״ שוב הפסיכולוגית הזאת מבלבלת לי את השכל.
״תגידי את לא מבינה,אני פסיכופט, מה ננסה להבין ביחד מה?״ לא יכולתי להירגע , אני בטוח שכבר הוורידים הופיעו על גופי מאיימים להתפוצץ, ופניי מאדימות אחרי כול מילה פסיכולוגית לא מובנת שלה.
״יואב אני לא מבינה מה גורם לך לחשוב כך , אתה בנאדם חכם , אל תקלקל לך את החיים״ שוב פעם היא מתעקשת, היא לא קולטת שאני סובל.
״אני הולך מפה, השיחות שלך בלתי נסבלות״ הרמתי את הגקט עור שלי והתכוונתי ללכת אבל היא מהירה להושיב אותי ״לאן אתה רוצה ללכת?״ היא שאלה וכול כולה הייתה קשובה, תמיד זה ככה איתה ״ לאן את חושבת? , להתאבד!״ גיחכתי והעפתי את היידים שלה מימני,אני יכול לשבת לבד.
״מה זה יתן לך יואב? תסביר לי..אתה יודע שלפי הסקר שמילאת , השאלות ששאלתי וכל הפגישות האלה שעברנו לא מראה בך התנהגות שמעידה על פסיכופתיה״ שוב היא מדברת בביטחון עם השפה הזאת.
״די אני מבקש , די לשקר לי מול הפנים,
זה לא יהפוך אותי למשהו אחר״ הנפתי את ידי כלא רוצה יותר לשמוע ונשענתי על הכורסא כשפניי מביטות לחלון.
״תצא מזה, אני אומרת את זה בשבילך״
היא חזרה לשבת מולי, אבל אני שיחקתי את עצמי מתעלם אך כול מילה שלה ומשפט חקוקים בזכרוני, ומצליחים לגרום לי לחשוב שאני יכול.
״תגידי את בכלל פסיכולוגית?״ נעצתי בה מבט מסוקרן למרות שידעתי את התשובה.
״תספר לי שוב מה אירע עם אמא שלך״
היא החזיקה דף ועט ולא הקליטה אותי שוב , כמו שעשתה לי פעמים קודמות.
״מה אני כבר יכול לספר לך?״ היא שתקה , הפנים שלה נותרו חתומות, בהיתי בה בשקט והתחלתי לספר ״כל מעשה שגאוי שעשיתי, כול בעיה, אי סדר או אי הקשבה
ואפילו ליכלוך שפיזרתי בטעות, אמא שלי הייתה נוהגת לכנות אותי כ׳פסיכופט׳, את צריכה להבין שאמא שלי לקחה על עצמה לא לקלל, אז את אוצר המילים העשיר שלה היא צימצמה למילים פחות פוגעניות, ובגלל זה היא כינתה אותי ככה״. הורדתי את פניי לריצפה , התביישתי.
״בגיל שש, לא הבנתי מה היא רוצה מימני ורק ביקשתי מימנה סליחה..בגיל אחד עשרה, מחילה היא כבר לא שמעה מימני , פשוט עליתי לחדר וטרקתי את הדלת ורק בכיתי בלילות ועשיתי לה סצנות של ׳לא בא לאכול ארוחת ערב׳ , בגיל שש עשרה כבר הבנתי ובדקתי את ההגדרה של פיסכופט,
צעקתי עלייה שאני מעדיף שתקרא לי חזיר ,
אבל היא המשיכה להטיח את המילה הזאת בפנים שלי ובכול זמן אפשרי היא הייתה מזכירה לי שאני פסיכופט , תמיד הייתה מזכירה.. כול לילה הייתה לוחשת לי את זה באוזן.״ הפסיכולוגית המשיכה לשתוק , ואפילו לא כתבה כלום , הייתי מוטרד בעליל מחוסר התגובה שלה כיאלו זה פעם ראשונה שהיא שומעת את זה.
אני ידעתי עמוק בפנים שבגלל שהאמא
ה כ״כ אוהבת ודואגת שנמצאת עכשיו בבית משוגעים מכמה וכמה סיבות, הכניסה לי לראש שאני כזה , נו אתם יודעים פסיכופט,
אז בהתחלה לא הבנתי , יכולתי אפילו לצחוק על זה , אבל זה נכנס עמוק שכבר בחרתי לאמץ את זה, אני לא פסיכופט.
״בואו נערוך ניסוי קצר בפסיכולוגיה חברתית מה אתה אומר? זהו לא ניסוי תקף, כי הוא לא נערך בתנאי מעבדה ואין בו קבוצת ביקורת אך בכול זאות..״ היא סימנה לי לעצום את העיינים והיא המשיכה.
״אתה מחזיק כרגע גליון ׳פלייבוי ישראל׳
בידך, אתה יושב בבית קפה, או משרד אפילו אפשרי שבבית.
עצור לרגע, ושים לב לתחושות ולרגשות שלך, דמיין עכשיו שאשתך נכנסת ושואלת אותך מה אתה קורא?מה הייתה אומר לה? תענה לי עם הראש בכן או לא..
הייתה מרגיש פחד? אשמה? האם אתה הייתה מכחיש? האם אתה הייתה מבטיח לעצמך שלעולם לא תקרא פלייבוי כשהאשה באזור?״ פתחתי את העיינים, עניתי על הכול בחיוב
״יואב״ היא חייכה אליי ״ אתה לא פסיכופט״.
״איך זה בדיוק מראה אם אני כן או לא?״ צחקתי צחוק, צחוק כזה שלועג לאחרים.
״קודם כול , עברנו הרבה בדיקות וגם פסיכופט הוא מאופיין כקיצוני בהרבה דברים , גם בחוסר אמפתיה במניפולטיביות , בקושי בתפקוד הרגשי והחברתי…״
״טוב אני לא רוצה לשמוע עוד״ עצרתי אותה וקמתי ״אני ימצא לי פסיכולוג אחר שיאבחן אותי כפסיכופט״ , ״למה אתה צריך להיות מאובחן כך אם אתה לא?״ היא צעקה לי כשרק פתחתי את הדלת כדי לצאת.
״כדי ללכת לאמא שלי, ולהגיד לה בגאווה שאני כן ,אני כן פסיכופט! מה שלא היה לי אומץ לעשות ולהודות, כדי שתפסיק את הסבל שעברתי״ לא יכולתי להתאפק ודמעות מיהרו לרדת.
״אני יעזור לך, אני יכתוב כך..אבל תדע שיש לך אפשרות לעשות זאת אחרת, תשכח את הנקמה שלך בעצמך ובאמא שלך״ היא הלכה ופתחה את המחשב הנייד שלה וקראה בקול מה היא כותבת
״אתה מאובחן כבנאדם עם הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית״.