“התחנה הבאה”

-סליחה?
-כן?
-את יכולה לומר לי בבקשה מהי התחנה הבאה?
-אני מאוד מצטערת ילדון חמוד אבל אינני יודעת,
אולי תנסה לשאול את הנהג פשוט.
-אבל זה לא אפשרי לשאול את הנהג, הקרון שלי
רחוק מהקרון שבו הוא נמצא.
-אתה צודק חומד, אין לי מה לומר לך, תרד
בתחנת האיסוף האחרונה.
-לא! אח"כ אני יצטרך לחכות המון זמן לרכבת הבאה!
-תשאל אנשים בקרונות שקרובים לנהג.
-טוב תודה בכל אופן.
-בבקשה.
ממשיך הילד.
-סליחה אדוני? אתה יכול לומר לי מהי התחנה הבאה?
-ילד מתוק…לפני שאומר לך את התשובה לשאלה,
אני יכול לשאול אותך שאלה קטנה?
-כן אדוני.
-מכל האנשים שנמצאים כאן על הרכבת החלטת
לשאול דווקא אותי, מדוע לא החלטת אחרת?
מכיוון שאתה הכי קרוב לקרון הראשון מסביר הילד.
– אני רוצה להסביר לך משהו קטן ילדון קטנטן,
ברכבת ישנו איש שאחראי על כל העינינים.
לאותו איש יש את הכח לשנות כיוון, ולעצור
את הרכבת בתחנה הנבחרת.
בקיצור לאותו איש קוראים הנהג ואם במידה
לא ידעת מהי התחנה הבאה הוא מתקשר איתנו
דרך מכונה.
-סליחה אדוני, לאיזה מכונה אתה מתכוון?
-איזה מכונה? המכונה שנמצאת מעל כיסאות
הרכבת. המכונה שמראה על אודות התחנה הבאה,
ומסבירה את זמן ההגעה המשוער.
הילד מרים את ראשו ומסתכל לעבר המכונה
שבעצם הייתה שם כל הזמן הזה ואומר:
"זה היה מעלי כל הזמן הזה ופשוט לא שמתי לב,
אם הייתי יודע, האמן לי, לא הייתי שואל.
אומר האדון שחיוך של מתיקות עולה על פניו:
"לא נורא מתוק, העיקר שתדע עכשיו מהי התחנה
הבאה, ולמי שלא יודע תעביר הלאה את המידע.
-איך קוראים לך?
-לי? לי קוראים נתן חמוד ואני בן 29, אני משער
ש 20 שנה מעליך…(שחיוך עולה על שפתיו)
-תודה נתן, אתה אדם טוב.
-זה בסדר מתוק העיקר שעכשיו תעביר למי שלא
יודע את המידע הנ"ל.
אה ואם שאלת אז התחנה הבאה היא…