הסוף

נפרדנו. אחרי שהכרנו כל כך הרבה שנים למדנו אחד על השני את מה שמעציב אחד את השני ,מה שמעלה לה את החיוך על הפנים, מה שגורם לו לצחוק סתם ככה ,מה שהיא אוהבת לעשות ,ועל מה שהוא אוהב לדבר , למדנו להשלים אחד את השני עם היתרונות והחסרונות שלנו.
ואז זה קרה , היא הפרידה בנינו באה ופשוט פגעה בו עד שהוא איבד את ההכרה וברחה בלי לתת שום עזרה . הוא נשאר לבד על הכביש שוכב נושם את נשימתו האחרונה.
מה כבר אפשר לעשות אחרי שהסוף בחר לבוא לבדו, אני בחרתי ללכת למקום שארגיש בו בטוחה , חשבתי שעשיתי את זה בשביל לנקות את הראש אבל זה היה ברור שעשיתי את זה בשביל לברוח מהמציאות. תמיד אומרים שהסוף זה התחלה של משהו חדש אבל מי אמר שאני רוצה משהו חדש? אני לא רוצה לשכוח מאז אותו היום אני עוברת את הכביש סתם באדום ולא מבינה למה אני כן בחיים והוא לא ואז הבנתי אני זו שנפטרה ולא הוא כי הוא כבר לא מרגיש כאב וצער אבל אני כן.