הנסיכה והצפרדע

הנסיכה עוד הייתה לבושה בבגדים המפוארים של אחרי הנשף שלה, נואשת, מתרוצצת באפלה כשהירח מאיר מעל הביצה המסריחה, דמעות עוד מכתימות את עינייה, והיא תרה אחרי צפרדע.
"הו, צפרדע," היא קראה. "צפרדע! בוא!"
היא הייתה מספיק נואשת בשביל להפוך צפרדע אחרת לנסיך אחרי שהנסיך הקודם ברח ממנה. הבריז לה דווקא ביום הנשף המלכותי.
"צפרדע!" היא קראה באושר כשאר ראתה את היצור הירוק המקפץ.
היא תפסה אותו בכוח ונשקה לו, ולאחר שטבעות זהב הקיפו את בעל החיים, במקום עמד אדם גבוה עם שיער זהוב, עיניים טהורות וקימור לחיים ילדותי.
כתר נוצץ זהר על ראשו באור אבנים יקרות ברוח הלילה הקיצי.
"מה קרה כאן?" שאל, מביט למטה וסוקר את בגדיו המהודרים.
"הנשיקה שלי הפכה אותך לנסיך!" היא קראה בשמחה.
"אבל… לא ביקשתי להיות נסיך," הוא אמר.
"אבל אני צריכה נסיך שיאהב אותי, אפילו רק לנשף המלכותי," היא אמרה.
"אז זה למה כפית עלי להיות נסיך?" הוא שאל. "אני לא ביקשתי שום דבר מזה: לא חיי בני אדם מסובכים, לא נשפים מהודרים, לא מנות ראשונות קטנטנות, לא חיים בארמון, לא, לא, טוב לי כפי שהייתי: מקפץ בין השלוליות, נח בצל העשב, צולל אל תוך המים הקרירים, מביט בשמיים הכחולים. הו לא, צפרדע זה מה שאני רוצה להיות."
"אבל אני צריכה נסיך לנשף!"
"בחרת את הצפרדע הלא נכונה," אמר, וניסה לקפוץ למים, אך לאחר שניתר, רק פלג גופו התחתון קיבל מנתז המים.
"ועכשיו אפילו צפרדע אני לא יכול להיות," מחה. "תראי מה עשית לי בנשיקה אחת חסרת זהירות שלך!"