הכוכב הראשון

כוכב ראשון מאיר את השמיים המתכהים באור חיוור, מנצנץ בגאווה. עננים אפורים מעופפים להם אל על, מסתירים חלקית את שמי הערב הקרירים. זנב מפותל מופיע בשמיים, פה מלא שיניים חדות כתער נפער- דרקון המביט על הכוכב הגאוותן. הדרקון האפור מנסה לתפוס את הכוכב הבוהק, רודף אחריו במטרה לתפוס אותו בין שיניו. הכוכב אינו עושה דבר, הרי הוא הכוכב הראשון, אף אחד אינו יעשה לו רע, הוא מיוחד. הכוכב הקטן נשאר במקומו, מחייך לירח הנראה בשמיים. הדרקון המעונן מתקרב יותר ויותר, פיו גודל מרגע לרגע, חושף את עשרות שיניו החדות.
"אינך יכול לגעת בי, מכיוון שאת זוהרי, תעלים לי!" צועק הכוכב בנחישות כאשר פיו של הדרקון נראה מולו.
"מדוע איני יכול? הרי אתה לא כוכב היודע מחול." שאל הדרקון בלחשוש, וזנבו הארוך זז מצד לצד בעצבנות.
הכוכב חשב מספר שניות ארוכות, שגרמו לדרקון לאבד את סבלנותו. לבסוף, הוא נעמד שוב זקוף וחיוך אמיץ מכסה את פניו של הכוכב:"משום שאני הוא הכוכב הראשון, איני כאחרים – חמוץ כלימון, אני מיוחד, ונוצץ יותר מכל אחד."
הדרקון החל לסגור את פיו האדיר, ולחשוש מצמרר עלה מפיו:"אתה לא אלא רק כוכב גאוותן, שחושב שלכל אחד נתן. אך אינך עוזר כלל וכלל, הנך רק מלמל שטויות ומלל."
הכוכב הכחיש את דיבורו של הדרקון,"אינך צודק, דרקון חביב, אותי אתה רק מעליב. אינך יכול לאכול אותי, כי אני הכוכב הראשוני."
לדרקון כבר נמאס, מהכוכב לו מאס. הוא פוער את פיו פעם שנייה,"אם כך, אני אוכל אותך, הרי למי אתה עוזר חוץ מלעצמך?"
לפני שהכוכב הספיק לברוח, הדרקון סגר את פיו עליו ונעל כבריח. סלסולי עשן עלו מנחיריו, וככה נעלם לו דרקון הענן, עם הכוכב.