הגדת פסח אישית – כינים

על ראש של איזה ילד, התיישבה לה מושבה של כינים. להם היה ראש ממשלה מסודר, וחוק אחד ויחיד – לכל אחד מותר לשתות כמות דם בכמות שהוא רוצה, אך ישנה מגבלה. כל יום, היו שוקלים את הכינים, ומי שעבר על החוק נענש.
כאשר הגיעה לפתע כינה חדשה, ממושבה אחרת, וסיפרה על כך שחוקים נפלאים חוקק ראש הממשלה, וכאשר ראש הממשלה של המושבה ההיא שמע על כך, הפך את הכינה החדשה ליועצתו האישית. הוא חוקק חוקים חדשים: כל נקבה מוכרחה להטיל ביצה בכל יום, כינים בנות שלושה עד שבעה ימים מוכרחות לשרת בצבא שהקים ראש הממשלה, כדי להילחם במסרקים ובתכשירים, ולהגן על המושבה. מי שערק מהצבא, הוחרם למשך שלושה ימים. מי שלא ציית לחוקים נענש, ובמקרים מסוימים, גם יוגלה מהמושבה.
כאשר הכינים שמעו את החוקים, חלקם ערקו מהמושבה, לפני שיתחילו להחרים אותם, לאסור אותם או להעניש אותם. האחרים התחילו להתרגל לכך שכמעט בכל יום נוספו חוקים חדשים.
מסדרים מסודרים, בהם התפקדו. מתנות לראש הממשלה, וכדומה. לאט לאט, הכינים לא הצליחו להשתלט על העונשים, וכך רבים ברחו מהמושבה, ומצאו את עצמם לבד, בלי ראש, בלי אף אחד, פשוט לבד. החירות שלהם גרמה להם לנדוד עד שמצאו מושבה חדשה. לבסוף, כאשר המושבה הראשונה נותרה ללא אנשים, מלבד היועצת, וראש הממשלה, שניהם נשארו על הראש, לבד, משוחחים על העתיד, כאשר לפתע תפס את שניהם מסרק והשליך את שניהם אל הביוב. כך פתאום, הראש היה נקי, והמושבה נהרסה, אל אף שהייתה צריכה להיות יחידה משומנת היטב של חוקים נוקשים, והרי – החירות ניצחה.