האם קיים גיהינום?

האם קיים גיהינום, או שאנחנו – בני האדם, כל כך קשים עם עצמנו.
בתור מאמינה באלוהים, אני יכולה להגיד בוודאות שפשוט אין לי מושג.
מאז שאנחנו נולדים מכניסים לנו לראש שאם המעשים שלנו יהיו רעים, אנו נסבול מכך בעולם הבא.
לפעמים לא רק בעולם הבא, אם אתם כמובן מאמינים בקארמה (אני כן).
עניין הקארמה הוא פשוט, תעשה מעשה טוב וה"יקום" יחזיר לך באותו מטבע – ונהפוך הוא.
אז אולי בעצם הקארמה היא הגיהינום שלנו? אולי אלוהים מחזיר לנו על המעשים שלנו, עודנו בחיים.
אם ככה, אז אין ממה לפחד.
זאת אומרת, אני אעשה עכשיו מעשה רע כמו לדוגמא: אקח סוכריה מילד, ולאחר מכן היקום יחזיר לי בכך שמישהו יגנוב לי כסף מהארנק.
הסתדרנו אז.
אנחנו לא צריכים לפחד מהעולם הבא.
או שאולי קארמה היא רק תוספת לגיהינום?
אולי הגיהינום עליו מספרים לנו באמת קיים, ובו מענים נשמות של אנשים שחטאו בחיים שלהם כאן.
גיהינום הוא המקום הרע ביותר שקיים, כך מספרים לנו.
אך כשאנחנו גדלים, אנחנו מבינים את האמת הנוראה – העולם שלנו אינו ורוד, והוא מלא באנשים רעים.
העולם מלא ברוע וזעם, עינויים פיזיים ונפשיים, פחד וגועל – הכול בעולם שבו אנו חיים.
אולי זה הגיהינום? גם זו תאוריה מעניינת.
התאוריה אומרת שכולנו בעצם נשמות שהיו להם חיים אחרים (או אולי אפילו אותם חיים) והגיעו לגיהינום (העולם שלנו) כדי לסבול ולענות אחד את השני.
אז מה קורה כשנשמה מתה בעולם הזה? אולי היא נענשה מספיק על חטאיה, אולי היא נעלמת ונמחקת בגלל שלא הצליחה לכפר על חטאיה ואולי נטהרה והתמזגה עם היקום.
מעניין לחשוב שהתאוריה הזאת נכונה, כי לכולנו קרה פעם שהרגשנו את מה שמכנים "דה ז'ה וו". אותה הרגשה שאדם מרגיש שסיטואציה מסוימת אותה חווה כבר קרתה בעבר והוא חווה אותה.
אולי הוא באמת חווה וזו הדרך של היקום לרמוז שכרגע תהיה בחירה חשובה, ואסור לנשמה לטעות כמו שטעתה בחייה הקודמים.
איך תעשה זאת בלי לזכור? אינטואיציה, אמונה, כל תירוץ אמין אפשרי.
אולי גיהינום לא קיים בכלל?
אלוהים סולח ומוחל, סליחה אמיתית היא סליחה שאלוהים מקבל.
אולי כשהנפש מגיעה למעלה ודנים אותה, כשהיא מצטערת אין לה גיהינום, פשוט משחררים אותה.
אולי אפילו אין צורך בבקשת סליחה או צער מכל סוג שהוא?
אולי אלוהים סולח לכולם על הכול, כי הוא יודע שאנשים לא יפסיקו עם הרוע, הם לא יפסיקו לזרוע הרס בכול מקום בו הם דורכים.
אולי אנחנו פשוט עולים לשם וזהו, פה זה נגמר.
אולי אין בכלל גן עדן, אין לימבו ואין גיהינום – אולי כשהנשמה עולה היא מתמזגת עם היקום ונעלמת לנצחי נצחים.
אלא אם כן יש מבינכם אלו שמאמינים בגלגול נשמות והנשמה פשוט חוזרת כל הזמן לגופים שונים וחווה חוויות שונות.
במעגל אין סופי שלא נגמרו קיימות נשמות שמסיימות את התפקיד שלהן בגוף אחד ונולדות בגוף אחד – בלי הפסקה, בלי מנוח.
אולי בעצם זה גיהינום לנשמות, לא להיות מסוגלות להפסיק את הפעולה שלהן, לא מסוגלות לצאת מהמעגל.
כל כך הרבה תאוריות וכל כך הרבה אופציות שונות ותשובות מגוונות סביב נושא אחד.
אני אישית לא יודעת במה אני מאמינה, אני לא יודעת בוודאות, אין לי הוכחות שמצביעות על כך.
תאמינו במה שתאמינו, פשוט תחיו את החיים, בלי לפחד מהשלכות, קארמה, גן עדן או גיהינום.
אם באלכם לעשות משהו תעשו, כי אולי לא תוכלו לעשות את זה שוב אף פעם.
תחיו בלי חרטות, תהיו אמיתיים ותצברו ידע וכוח – תאהבו את עצמכם ואת החיים שלכם.
זאת חוויה של פעם בחיים. או שלא 😉