דיי לבריונות!

את יושבת עם חבריך הטובים וצוחקת ומחייכת. זה הכול שקר! אשליה! את אומרת לעצמך אבל משאירה את החיוך על פניך. את רואה את מלכת הכיתה ניכנסת לכיתה. את "המנהיגה" טעות אחת שלך והיא נגדך תמיד. היא ניכנסת וישר ניתפלת אליך. "חולצה יפה… ממש לא" היא מתחילה ליצחוק. אפילו שהיא לא קולטת שכולם לובשים אותו דבר ביגלל שזה מדי הבית ספר. יופי היא היגיעה בלי מצברוח היום הלך עלי. את עוד פעם חושבת לעצמך. את יושבת מחכה למילה המיוחדת שלה שתעשה בשניה את כולם נגדך. ההרגשה השחורה והקרה חוזרת אליך. החיוך היפה שלך נעלם. את רואה איך היא מתחילה ליצעוק לך בפנים את כול משיש לה להגיד וחברותיה כמו זמרות ליווי עם הצחוק שלהם. את מעבירה מבט על חבריך ושולחת להם מבט תעשו משהו. הם שותקים ויושבים. אחת מראה לך את המבט "אל תיתני לה להיתנהג אליך ככה" אבל המילים של מלכת הכיתה כבר הכאיבו לך מספיק את לא רוצה שיתחילו מכות שאת תפסידי כי את היחידה מול שתיים או שלושה. את מוצאת את עצמך בשירותים או בכול מקום שאין אותן שם. את לא בוכה לא נותנת להם לנצח. אבל בתוכך את יודעת שאת רוצה פשוט לקחת את התיק ולעבור מעל הגדר וישר הביתה. יום עבר…………………………………………………………………………….
יום הבאה. את מוצאת את עצמך שוב עם חבריך את לא נותנת להם לדעת שהם פגעו בך בזה שהם לא הגנו עליך מצד שני את גם לא הית מגנה מפני הפחד מימנה. היא מגיעה לכיתה עוברת לידך ולא אומרת לך כלום. היא במצברוח למשהו אחר. את אומרת לעצמך. את רואה אותה ניתפלת אל חברך. הית מאוד רוצה לעזור לה כי את מרגישה גם את הכאב שהיא מרגישה עכשיו. אבל הספיק לך אתמול וגם ככה מחר זה היה עוד פעם היה תורך.