גני לוקסמבורג

גני לוקסמבורג/ פמיניסט בקרן

שניהם היו חברים טובים , אילולא הכרת את השניים , היית חושב שממש מדובר באחים בדם .
לאחד מהם קראו ראניאר אשר נולד בעיר ליון למשפחה אמידה ומקובלת בחוגים החברתיים .
ולשני קראו סימון אשר נולד בעיר קולון שנמצאת בתחומי האימפריה הגרמנית , אך משפחתו הגרה בעקבות משבר שהתחולל 6 שנים לפני המעבר אל ליון בצרפת.
משפחתו של סימון הייתה קשת יום ושייכת למעמד הפועלים .

ראניאר היה נודע בקרב חבריו בתור ילד מחושב וקר רוח , אשר לא היה מעז לבצע פעולה מסוימת לפני שהיה חושב על ההשלכות שיניבו . הוא היה חולק את דעתו ורגשות ליבו כאשר היה צורך בכך וממעיט במילים . חלק מתחביביו היו : ניגון בכלי הנגינה בשם הארדי גרדי , האזנה לסיפורי עם פופולאריים . וחלומו הגדול היה להיות מהנדס.
סימון היה היפוכו של ראניאר בתכונותיו . הוא היה אדם אימפולסיבי ופזיז אשר ראה לפניו את הנתינה לזולת. הוא לא היה מהסס לעזור לעוברי האורח . היה נער חביב על כולם . חלק מתחביביו היו : לספר סיפורים ושירה בעלי מוסר השכל . וחלומו הגדול היה להיות סופר ומחנך .

בכל אופן , לשניהם היה חלום אחד משותף , להיות אבירים ולשרת תחת שלטון המלוכה . וכך החל תהליך החניכה המשותף של שניהם .
בגיל שבע הובאו הילדים שנועדו להתחנך לאבירים אל טירתם של משפחת אצולה בשם יורמה., שם התחילו את חינוכם בתור נערים לאחת הגבירות, היא לימדה אותם נימוסים, רכיבה, נגינה בכלי, לטינית וצרפתית. בגיל שתיים עשרה החלו הנערים את האימונים הצבאיים הממושכים . האימונים היומיים כללו : לחימה בסיף,שימוש בחץ וקשת, התגוששות, רכיבה וציד , משימות שניתנו מהאדון .
בגיל חמש עשרה , כאשר סיימו הנערים את האימונים הצבאיים , הפכו להיות נושאי הכלים של אביריהם .
סימון סופח לאביר לבית "מיניסטרה אלה" ורניאר סופח לאביר לבית "ממה ריי" .בית "מיניסטרה אלה" היה במעמד נמוך יותר מבית ממה ריי אשר היה ביתם של אבירים שהגיעו ממשפחות עשירות ומקורבות למשפחות אצולה. הנערים חונכו לאותם ערכים של אומץ, גבורה , יוזמה אישית , כח סבל , נאמנות, נדיבות , כבוד, ענווה והגנה על החלש למרות השוני בסיפוח לאבירים. . בנוסף הם למדו לדבר כראוי , לשחק שח-מט ,למזוג יין, לחתוך בשר ולנהוג בנימוס בחברת נשים .

חלפו 10 שנים מלאי הרפתקאות ,חוויות ,וקרבות . השמועה בליון אומרת שסימון הפך להיות מפקדם של 400 חיילים ואבירים . בכל הקרבות אשר הוא ליווה אותם , הוא ניצח ניצחון מוחץ . ובקשר לראניאר – עליו מספרים שהוא היה האביר הכי טוב , הכי מנוסה בביתו "ממה ריי" , אך לבסוף עזב את ביתו לטובת הכשרת אבירים חדשים למשימות עתידיות .
סימון קיבל אישור לחזור הביתה אל חיק המשפחה לתקופה קצרה לפני שישוב חזרה אל השירות תחת מסדר האבירים. שמח ונלהב עלה הסוס והתחיל בדהירה אל הבית .אך קודם החליט לבקר בפריז לפגוש את חברו הוותיק ראניאר שלא ראה מאז פוצלו בגיל 15.
בראותם זה את זה מרחוק ,מרוב אושר רצו ראניאר וסימון אל זה אל זה . השניים התחבקו והתנשקו ולא עזבו זה את זה דקות ארוכות .

.הדבר הראשון שהחליט ראניאר לעשות הוא לקחת את סימון לגנים מיוחדים , גנים מופלאים בשם גני לוקסמבורג והם נמצאים ברובע השישי של פריז, תמיד מטופחים להפליא. כאשר מזג האוויר נעים נוהרים הפריזאים, בני כל הגילאים, אל הערוגות המעוצבות בסגנון צרפתי מוקפד וגזום ואל עצי הערמונים של הגנים..
הגנים משתרעים על פני 250 דונם. מטרים מדרום-מערב לבריכה נמצא תיאטרון בובות קטן .
ארמון לוקסמבורג נבנה בסגנון איטלקי עבור מריה דה מדיצ'י, כדי לשכך את געגועיה לארמון פיטי בפירנצה שבו בילתה את ילדותה.
בזמן שהם ישבו להם בנחת תחת עצי הערמנים ושוחחו להם , חלקו זה עם זה מעללי גבורה , וקרבות מפוארים ותובנות ממסעותיהם שעברו .
נשמעה הודעה מאת שליח המלך שאל גני לוקסמבורג יותרו להיכנס אבירים בעלי שיוך לבית ממעמד גבוה כבית "ממה ריי" .
סימון פנה לרניאר בפנים זועפות ואמר:
"איך זה ייתכן שיש הבדלה אצל האבירים , הרי כולם משרתים תחת המלך ולמען הכנסייה . איך בדיוק אתה בעל ערך יותר ממני – שנינו עברנו את אות ההכשרה , למעט השוני בסיפוחינו אל האבירים החונכים . שנינו אזרחי צרפת ולשנינו מגיע את אותם הזכויות ללא הבדלה לחלוטין .

רניאר שתק ארוכות לפני שהגיב , בדיוק כמו שהיה ילד . ואמר:
" שאין דבר – החלטת המלך היא חובה לנו לקיום . ושלא לדבר על כמויות האבירים במעמד שלך שמונה את רוב האוכלוסייה במסדר האבירים ואנחנו את המיעוט . הרי לא ניתן להכניס ולהכיל את כל מסדר האבירים . סימון , תהיה הגיוני לשנייה ונסה להבין את הרציונל להחלטה.
סימון קם ואמר שלא יוותר ויעשה את כל מה שביכולתו על מנת לשנות את הגזרה , הרי זה תפקידו כאביר .

חלפו מספר ימים מאז שיחתם האחרונה של סימון עם רניאר . סימון שלח למלך מכתב שבו מבקש להסיר את הגזרה על הבתים ממעד הבינוני ולאפשר לכלל האבירים כניסה חופשית אל הגנים .
אך טרם התקבלה תשובה , שלילית או חיובית . כך עברו הימים , ימים דוממים שלא נשאו תשובה עימם . לאט לאט עם חלוף הזמן נרגעו הרוחות בקשר לגזרה ובקשר לאיסור המדובר. האבירים החלו ליישם את הפקודה והעם חזר לשגרת היום יום. אך היה אדם אחד אשר לא שכח את אשר הבטיח , אשר נשבע להפוך על פיה את האיסור.
בעוצמה רבה נפתחו הדלתות אל יד ימינו של המלך וסימון בפתחה של החדר .
"איני מבין מדוע האבירים שכחו את אשר נשבעו כאשר כרעו ברך להשבעה . אך אני לא שכחתי ולא מתכוון להבליג בנושא הזה. אני רוצה לראות את המלך , אני רוצה שיתערב ויחליט החלטה סופית , אם לא יחליט עד חודש מהיום , אין שום טעם לשם שלי ולתפקידי ואבקש לפרוש .
יד המלך הגיב ברשמיות וברוגע :
"ידידי היקר , מודע אני לרחשי ליבך , אבל עלייך לציית לגזרה . אבדוק את הנושא ואעביר הלאה אל המלך להתייחסות – אל דאגה , העניין יטופל בהתאם . אתה סימון תייצג את מעמד הפועלים ומולך יתמודד ראניאר שייצג את מעמד האצולה "

כמובטח , חלף חודש ומועד הדיון התקיים. באולם בית המשפט ישבו שני חברי הילדות ואבירים מכל המעמדות והבתים :מעמד הפועלים, והאצולה. אשר לחמו על משפט הקיום של השבועה שהבטיחו הרבה שנים קודם לכן . להגן על החלש ולדאוג לשלום .

המלך קם וביקש משני הצדדים להציג את טענתם.
ראניאר קד לכבוד המלך והחל לומר את דבריו , כאשר סיים לדבר קם סימון והחל לטעון דברי נגד.

שקט שרר באולם וכולם צפו במלך מרים את פטיש הצדק , פטיש ההחלטה ומכה בשולחן. המלך אמרו את דברו .

האגדה מספרת שסימון פתח את הצוהר ועורר בקרב העם הצרפתי את תחושת השיוון ובעצם האירוע הזה היווה את ההתחלה ואת היסודות לפרוץ המהפכה הצרפתית 150 שנה לאחר מכן.

.