בריונות והתאבדות

אז הוא העיר לה
צחק עליה
ירד עליה מאחורי גבה
צעק בכיתה משהו מביך עליה
משם זה רק התחיל להידרדר …
כתב משהו עליה ברשת חברתית , אנשים הגיבו, אנשים צחקו, אנשים שיתפו , זה התגלגל והמשיך להתגלגל.
אפילו לא עצר שנייה, לא עצר לחשוב עליה , לא עצר לחשוב מה היא מרגישה, מה זה עושה לה… לא עצר לחשוב!
אז הוא.. הם המשיכו והמשיכו, התבדחו על חשבונה, היא שתקה, לא שמעו ממנה.
פתאום התחיל לשים לב שהיא לא מגיעה לכיתה כבר כמה ימים… טוב שנזכר להסתכל!
אבל… היה מאוחר מידי, אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור, אי אפשר לבטל מעשים , אי אפשר לבטל דיבורים… אי אפשר !!
בזמן הזה… היא גם הידרדרה, בהתחלה זה לא הפריע לה, היא לא שמה עליהם! אבל אז זה החמיר, היא נכנסה לדיכאון, היא נשארה לבד, היא לא ידעה מה לעשות עם עצמה , היא התחילה להאשים את עצמה, האשימה את העולם, האשימה את כולם!
היא החליטה לא לבוא לבית הספר כי היא נושא לבדיחה, היא נשארה בבית ימים שלמים אבל זה לא עצר בעדם. הם המשיכו ברשות חברתיות, זה היה כבר בלתי נמנע!
פה היא כבר ידעה שלא משנה מה היא תעשה, איפה היא תהיה… זה ירדוף אותה… הם ירדפו אותה!
היא החליטה לשים קץ לחייה. בהתחלה היא פחדה, היא לא רצתה, היא כל הזמן חזרה וניסתה לשכנע את עצמה לא לעשות את זה … אבל לפעמים הלב יותר חזק מהראש, והרגשות ניצחו את ההגיון.
אז התחילה לחתוך את עצמה, היא הכאיבה לעצמה בגללו.. בגללם! היא ראתה שזה לא עוזר, זה ממש לא שיפר את המצב.
היא הייתה כבר אובדת עצות, הייתה חסרת אונים.
בשלב הזה היא כבר תפסה "אומץ", היא החליטה שזהו, נמאס לה וכואב לה. היא לא הייתה מסוגלת לשאת את זה יותר.
אז היא שמה קץ לחייה. היא התאבדה.
בגלל שהוא, הם לא חשבו, לא עצרו, לא הסתכלו, לא התחשבו, לא הרגישו… היא גמרה את החיים שלה בגיל כל כך צעיר, כל החיים היו לפנייה… שלא נשכח את המשפחה שלה! ההורים שלה איבדו ילדה, האחים והאחיות שלה איבדו את אחותם. באותו רגע נגמרו החיים למשפחה הזאת. מפה זה כבר לא יהיה אותו דבר… ולמה כל זה קרה ? בגלל מה … בגלל שהיה להם משעמם ? בעצם… לא תהיה שום סיבה מספיק טובה!