בריונות-איפה היציאה?
***כבר מההתחלה אני רושמת הקטע לא אמיתי***
"מפגרת, שמנה, זונה, שרמוטה, כלבה…" כל אלה רודפים אותי כל יום. חוזרת עם סימנים כחולים הביתה ובוכה. המורות לא עושה כלום בנידון והמנהלת גם. אני אחת מ-1000 שלומדים בבית הספר הזה אבל לא שמעו את קולי. זה התחיל בכיתה ד', ילדה חדשה הגיעה. היא משום מה לא אהבה אותי, חשבה שאני אפגע בה, ארכל אליה ועוד. אינני יודעת מה היה הרושם הראשוני שהבאתי לה אבל זה לא היה צריך להיות כזה. יום, יומיים, שבוע, חודש עברו "היא" צברה הרבה חברות והסיתה אותם נגדי. אמרה להם לפגוע בי למרות שלא עשיתי כלום. ביקשתי לעבור בית ספר אבל הוריי לא הסכימו. הם חשבו שטוב לי בבית הספר הזה.
שנה עברה.
החרימו אותי, לא דיברו איתי, כל יום בדרך חזרה הביתה באו בעטו בי, הרביצו לי. רצתי הביתה ופרקתי הכל, בכיתי ללא הפסקה. נשארתי חזקה, בחיים לא חשבתי להתאבד או לחתוך.
אני כבר בכיתה ו'.
השנה האחרונה ליסודי והמעבר המשמעותי מהיסודי לחטיבה. בו יש לי את הזמן להכיר חברות ולתת רושם ראשוני טוב.
אבל, כנראה שהשמועות רצו. הגעתי לכיתה החדשה. אף אחד לא התקרב אלי. אך באחד הימים, הגיעה מעיין "ישועה". הגיעה ילדה חדשה לכיתה. "היא". אך באותו זמן אחת המורות רצתה להרצות לנו על "בריונות" ולמזלי "היא" הבינה מה עשתה. לאחר שבועיים גילו מה "היא" עשתה. מה היא גרמה לאנשים לעשות. ביקשו ממני להרצות על "בריונות" חלק צחקו, חלק בכו, חלק לקחו זאת ברצינות וחלק לא. ומאז מצבי השתפר ועברתי בשלום את הבריונות
תגובות (4)
אין לי מילים, בעצם רק אחת-וואו!
מרגש מדהים הכתיבה מעולה והתיאורים מדהימים זה כלכך יפה שאת ככה מתארת את הבריונות שגם אני עברתי כזו והתגברתי עליה וכנראה אני כלכך רגישה לדברים האלה אז רק מילה אחת לומר – מדהימה ❤️
ואווו פשוט וואוו זה כול כך יפה ואהבתי מאוודד
כול כך יפהה! את כותבת ממש מדהים ואני ממש מסכימה עם כול הקטע הזה של הבריונות זה כבר ממש מוגזם, צריך לעצור את זה ולהגדיל את המודעות. כנראה שלא כולם יודעים עם יש עוד ילדים שחווים בריונות. אהבתי מאוד את הסיפור.