במלחמת אחים – אין מנצחים.

יש לו יותר מידי 'חלומות חיים' – שבהם אנשים מתים,
זה קצת עצוב – שהוא יותר 'חי' בסיוטים.
הוא מנסה 'לגייס כוחות' – אך התאים שלו 'משתמטים',
לפעמים הוא מעדיף דקירת סכין – מאשר אלף מחטים.
והם מנסים למשוך אותו לכיוונים שונים – בזמן שהם מתקוטטים,
והוא נחנק – בזמן שהם ממשיכים למשוך בחוטים.
הוא מנסה לצעוק שאין לו אוויר – אך יוצאים לו רק המהומים שקטים,
והוא מנסה לשדר – אך הם לא קולטים,
הקשב שלהם נתון – לכל אלה שצורחים ובועטים.
ובינתיים, הם לא שמים לב – לכל אלה שמתמוטטים.
.

וזה לגיטימי לגמרי – שיהיו ויכוחים,
וכמובן שצריכים להיות זכויות – לכל האזרחים.
וזה כואב – ששני הצדדים מרגישים מקופחים,
וזה מובן – ששומעים הכי טוב את אלה שצורחים,
וזה עצוב – שאיש מפחד מאחיו זקוק למאבטחים.
ואויבנו שמחים – שהם רואים אותנו בוכים,
ונראה שבלהט הויכוחים – חלקנו שוכחים,
במלחמת אחים – אין מנצחים.
.
במסע נפש קוגניטיבי – תוהה לעצמו אינטרוספקטפובי,
מבין שלל מחשבותיו – מה אובייקטיבי, מה סובייקטיבי ומה בכלל פיקטיבי?
.
לפעמים אדם שקוע – באיך לשכנע את שותפו לויכוח,
עד שלהקשיב לצד השני – הוא נוטה לשכוח.
אולי פשוט צריך מישהו שיזכיר – עד כמה ל'תקשורת' יש כוח?
אנחנו אחים לא אוייבים – ואחד בשני צריכים לבטוח,
שה'חולה' לא ימות – בזמן שהברקת ב'ניתוח'.
.
ולבינתיים, הוא עוצם עיניים – תגידו לו מתי בטוח לפתוח.