ביקור מולדת – מסיפורי יודה

[פרק שני ביומנו של יודה. שגיאות הכתיב במקור].

כבר סיפרתי לכם שאני יזם, עז קחה,

לפני שבועים לקחתי את קול הג'ובות שהיו לי וקניתי בהם דולרים.
האבה של ז'קו יש לו מחלפה בשכון והו אמר שזה סחבי רעיון, אמר לו אחד שעובד בבנק הראשי בירושלים בשליחויות ששמע את זה מאחד שיודע. טוב, עז מחרתי היום את כל הבוחטה ברווח של כמעת עשר אחוז לפי האבה של ז'קו וקניתי בזה משהו אחר כי באינטואיציה בה לי שזה מה שצריך הבן אדם לעשות. זה רווח טוב ועם זה כחה בעסק הזה יתכן אני עושה סוויטש ומחליף מקצוע. העסק שלי למרות שהו יעני מבוטח אצל הבילוש, יש בו עדיין ריזיקה כי אצל אלה אי אפשר לדעת.
מנייק נישער מנייק, אתם יודעים איך זה.
עז אמרתי לעצמי, יודה, עסיתה איזה חמישים גדולים, אפשר קצת לנוח, מסרתי לקמה זמן את העשק בגינה, יותר נכון העברתי לז'קו על סמך חמש אחוז מן המחזור וסמתי את פעמי כמו שאמר ביעליק לחול. בהתחלה רציתי לטורקיה אבל בה לי פטאום סופיסטיקציה במוח והגעתי לבודהפשט. אשתי שיהיה זכרה ברוך, נולדה כאן ואמרתי לעצמי הגיע הזמן לבקר אותה אחרי פרידה של חמש שנה. כפי שאתם זוכרים, אני אלמן, זאת אומרת אשתי לא בדיוק בחיים, ומדובר בביקור נוסטלגיה בקבר שלה בעיר. ההורים הגוים שלה ימח שמם התעקשו לקבור אותה אצלם ואני בעקבות הנסיבות האדפתי שתיסה אליהם במקום נתיחה פוסטמוראטום של המנייקים באבו כביר של הז"לים שהיה בו סיקון מיותר ולא רציונלי ובלתי יעיל בעליל.
אישתי אילונה, היתה עכלה כוסית המסקנה וגם שרתה אותי יפה יפה כל השנים אבל החלית מי שהחלית שחיה מספיק שנים ועסה לה קיצור פזם בנסיבות שאני לא יכול לפרט מתעמי צינת הפרת ופרקטיקה. אחרי שסגרתי את העינינים הרומנטים עם אילונה, לקחתי כמה ג'ובות והלכתי לקזינו בצד השני של הנהר.
היה לי נחס מהתחלה ואחרי שתרמתי איזה שש אלפיות של יורואים לבעלים שימותו יצאתי לסיבוב בעיר. איך שאני צועד לי להנעתי ברחוב הראשי שמגביל לנהר, מצלצל הטלפון ומיקי הבוס שלי מבקש שאתקשר למשני שלו מטלפון ציבורי ברחוב. ידעתי שהלך לי על החופשה אבל בין שני האלטרנציות של קיצור החופשה לבין קיצור פזם בחרתי באפשרות הרישונה. מיקי רצה שאביא לו שני קילו נקניק הונגרי, וכידי להקל עלי אמר כי הבן אדם יבי לי את הנקניק לחדר במלון. עמרתי לו בטח והלכתי לי שבוז למלון.
אחרי איזה שעתיים בה לי אחד מקומי שנירה כמו קופסת חמוצים ג'מבו וסם לי איזה חמש שטרונגולים של נקניק על השולחן והלך. הלה היה מאוד בלתי נימוסי שכן לא טרח עפילו להגיד לי שלום והיה נידמה לי שתפסתי אצלו חיוך מלגלג כזה בזוית הפנים. ההיוך קצת הדאיג אותי שכן אני לא במיוחד אוהב שאנשים זרים לגמרה מביטים בי כך והחלטתי אחרי שהגדשתי לזה מחשבה רבה לעשות מעשה ולהחליף את הנקניקים בנקניקים משלי. במחשבה אמרתי לעצמי שתמיד אפשר יהיה להאשים את המקומיים. אחרי זה כניתי במקולת על יד המלון בדיוק נקניק דומה במאה אחוזים ובגלל שנגמר לי הפיוז מכל הנסיעה הגדמתי את התיסה חזרה לארץ.
התיסה עברה בשלום יחסי, חוץ מי אינצידנת קתן אם הדיילת שלא רצתה להבי לי וויסקי כשה ביקשתי אותה דבקה בנימוס, עז אחר כך שעברה על ידי סמתי לה קטנה בקרסול והיא אפה ביחד אם המגש על אחד הנושאים שבדעאבד התברר שהיה איש חשוב באל על ועשה מזה בלגן גדול שהתרכז כולה בדיילת המזדיינת. מגיעה לה חתיכת אבלה גדולת תחת, שתלמד לשרת קליאנתים כמו שצריך.
כמובן כשה ירדנו בה אלי מנייק ממשטרת השדה תאופה וביקש אותי לסור איתו לחדר פרטי לענין אינתימי כלשהו לדבריו.
בחדר הפרטי היו עוד שני מניקים שהייכו אלי בהתנסות כאילו אמרו לי עכשב אחנו סוגרים אליך לחמש שנים לפחות ואחד לקח סכין והתחילו לפרוס את הנקניק לפרוסות באובי שלא היה מבייש אפילו את אפללו מן המקולת שידועה לכולם שאין יותר קמצן ממנו בכל העיר. היו שם הרבה פרוסות ואם כל פרוסה התעצבו המניקים יותר ויותר כי הבינו באינסטינקט ככל הנירא שזה לא היום שלהם ואני מזה ציפור דרור הולך הביתה אמנם בלי הנקניק אבל מי צריך אותו בכל מקרה, אני אוכל רק כשר. עמדתי על זכותי לקבל אישור לטקס ברית המילה שהם עשו לנקניק כמובן, צריך להרות משהו לבוס בסופו של ענין, וסמתי פעמי לאולם היוצאים שם כמובן לא חיקה לי איש כי הרי אני היתי צריך להיות לפי החישובים שלהם בדרך בהסעה בזינזנה ממשלתית לאבו כביר של האנשים הפעילים עדיין. בכמה חישובים מהירים הבנתי שסר חיני אצל הבוס ומכאן אני צריך לדאוג לעינינים שלי כאילו אני יתום לגמרה. בפעם הבאה אני אספר לכם , אם עדיין אוכל על איח שסידרתי את עיניני והיות שאני בן אדם אופטימיסטי אין לי ספק שזה יקרה בקרוב מאוד.