בין "תולדות חיים" לסיפור חיים

היום הפך כתיבת תולדות חיים להיות הדבר הנפוץ ביותר בארצנו. כל כך הרבה תולדות חיים נשלחים היום בפקסים ונערמים במשרדים שונים, עד שגם בתכתובת למטרות היכרויות אישיות חדר כבר הדפוס הקבוע של דף תולדות החיים, שהפך לתנ"ך של דורנו. מי היה מאמין שהביוגרפיה תשוב ותכבוש את הבכורה בשוק חומר הקריאה שלנו?!
אתה כבר לא יכול סתם ככה לבוא ולהכיר בחורה, נעים מאוד שמי, אלא אתה חייב לפרט: גיל, מקום מגורים מדויק, השכלה…
באחד הימים התקשרתי אל מכר ותיק שלי ששמעתי שהוא זקוק לעובד. שלום,
אמרתי מדבר ארווין שמעתי שאתה זקוק לעובד כללי.
הצחקת אותי, עונה לי חברי, אתה רוצה לפסוח על שליחת תולדות החיים? יש לך חוצפה להתפרץ ככה סתם ולהיות ראשון מבין כמה מאות פקסים של תולדות חיים שקבלתי? גם אם אני מחבב אותך כמו אח, המצפון שלי אינו מרשה לי לעשות זאת!
"אבל", התפלאתי, "לשם מה לך קורות חיים, הרי התפקיד שאתה מציע לא דורש שום כישורים מיוחדים, די לך לזמן מישהו ולהתרשם ממנו אישית."
"הה!" חברי פלט נעלב ממש. "היום איש אינו רשאי אפילו לפרסם מודעת דרושים, בלא שעבר הדרכה מקצועית לגבי בחירת מועמד מתוך ים קורות החיים שיקבל. אם אין לך קורות חיים, אתה לגבי לא קיים כלל, למרות שבתור ידיד אני כמובן מחזיק ממך מאוד!"
זהו זה! הרהרתי מזועזע. שיגעון קורות החיים התפשט בקרבנו כעש בארון בגדים. האדם כבר אינו מסוגל לתפוס את המציאות כמו שהיא, בלא שיקטלגו ויערכו אותה בתבליט של קורות חיים. המגע הבלתי ישיר, שהיה פעם בין עובד למעביד חלף מהעולם. הפתיחות, הנכונות לתת צ'אנס קידום, לתת אמון והזדמנות נעלמו. וירוס קורות החיים שיתק את כל המערכת וכפה עליה דפוס נוקשה של תבנית קבועה. העתיד הפך להיות משועבד לעבר, וממש כמו שפעם אי אפשר היה להתעשר אלא רק להיוולד עשיר, כך גם היום, אי אפשר לשנות את העתיד, אלא יש לנסות לשנות את העבר, כלומר לייפות ולשכתב את קורות החיים שלך.
אם פעם מילות המפתח בבחירת מועמד לתפקיד היו: שאפתן, בעל פוטנציאל, הרי היום הכנסת מילים אלו לתוך קורות החיים לא בא בחשבון בכלל! קורות החיים זה הרי דבר שקרה לא משהו שיקרה! הזכות לקבוע מה יהיה הפך להיות זכותו הבלעדית של המעביד, הוא שיקבע על סמך מה שקרה מה שיקרה. כמו שקוהלת כבר אמר: מה שהיה הוא שיהיה, ואין חדש תחת השמש!

והנה גם שיר על "תולדות החיים" שלנו, כפי שהם באמת:

ליד השולחן בערב חורפי
ישב איש זקן בודד
רצה הוא לכתוב את תולדות חייו
הנורה בתקרה ריצדה קלות
החורף השתקף באורה החיוור
והאיש הזקן ישב והרהר
אתחיל לכתוב על ילדותי
שנים שובבות, שנים עליזות
של ריצה והשתוללויות
אבל בסך הכול זאת הייתה ילדות רגילה
כמו שבוודאי כמעט כל אחד חווה
אז אכתוב על נעורי, תנועות הנוער
עבודה ולימודים, איך בחיי הם היו משתלבים
וזיק מחויך אז נדלק בעיניו
אחר כך דעך, נמלך בדעתו
סך הכול נערות רגילה חשב לעצמו
ובמבט מהורהר בחייו הבוגרים נזכר
איך עמד על רגליו ועצמאות משמעות נתן לחייו
ושוב הזיק בעיניו התעמעם
כשחשב שאחרים חוו אותו דבר גם כן
אולי הנישואין, אהבה ראשונה וילד ראשון
לבו התחיל פתאום בחזקה לפעום
אחר כך שוב הרגיש כטובע בים
הרי נישואין וילדים, אלו חיים סתם
אז על מה אכתוב הרהר בייאוש
לתולדות חיים מה דרוש?
אלו חיים ראויים להיכתב
באלו מאורעות צריך לנצח להיזכר?
והאיש כבר זקן ועייף עד מאוד
והקור החודר נכנס לעצמות
דעיכה אטית, גירושין
ומהילדים לא היה לי נחת מספיק
לא עלה בראשו מעשה יחידי
"משהו ייחודי שיהיה רק שלי!"
אז חייו נפרשו באחת נפרמו
ולא היה בהם דבר ראוי שעל הכתב יחרתו
וכך האיש נפטר, מוות טבעי
ליד השולחן, ערירי
ולפניו פרוש נייר לבן
ובראשו רק כתוב
אלו הם תולדות חיי…