בדידות

פעם נהגתי לחשוב, שלהיות לבד, זה דבר רע.
אבל להגיד תאמת, להיות לבד זה בריא, ואפילו יש כאלה שנהנים מהבדידות.
תמיד הרגשתי לא שייכת, ניסיתי להיכנס לשיחות עם אנשים, אבל אף פעם לא התעניינתי בנושא שעליו דיברו, תמיד היה בראש שלי דברים אחרים שרציתי לשוחח עליהם, וכשניסיתי לדבר עליהם, אנשים לא הכי התחברו. וככה הייתי בודדה, בלי חברים. הייתי בטוחה שזה דבר רע, ושמשהו לא בסדר איתי. שאני לא מספיק מעניינת, והרגשתי רע עם עצמי. כל פעם שהסתובבתי בקניון לבד, הרגשתי שאנשים שופטים אותי, הרגשתי כמו הלוזרית הזאתי בלי חברים, וחשבתי שככה גם אנשים אחרים ראו אותי, אבל להגיד תאמת. בכלל לא היה להם אכפת. אבל אני הייתי בטוחה שכולם שופטים אותי ומרכלים עלי מאחורי גבי. כמובן שאחרי כמה זמן מצאתי את האנשים שלי, הייתי בחבורה, אבל עדיין לא הרגשתי כחלק מהם. כי הם היו כל כך מגובשים, ואני כמו אורחת שמוזמנת למפגשים שלהם. ואחרי כמה זמן של חשיבה, הבנתי שזה שזה שאני לא כל כך מגובשת איתם, זה לא בהכרח דבר רע. הבנתי שדווקא טוב לי כשאני לבד, ושאני לא צריכה אנשים כדי להיות מאושרת, כמובן שאני כן אוהבת להיות בחברת חברים, וכן כיף לי לבלות איתם. אבל אני גם אוהבת להיות לבד, לבלות זמן עם עצמי. מה שאני מנסה להגיד, שאתם לא צריכים קשר חזק כדי להיות מאושרים, אתם לא צריכים חבר או חברה הכי טובים כדי שתרגישו שיכיים, וזה בסדר להיות לבד. ושאף אחד לא שופט אתכם בגלל כמות החברים שלכם. אז אל תתבאסו על כמות החברים שלכם, בסופו של דברים תמצאו את האנשים שלכם.
אתם לא לבד!