אנשים

מה הפואנטה באנשים?
מהרגע שהם נולדים הם חיים לפי אותה תבנית.
הם מקבלים אותו חינוך.
לכולם יש עיניים, שיער, פה ואף.

החיים שלהם מורכבים ממקרים. טעויות אם תרצו. ואחרי כל מקרה הם ממשיכים לדבר על אותו המקרה.
והטעות לא מתרחשת פעם אחת. הו לא. היא חוזרת על עצמה במגוון שינויים לאורך כל החיים, ומושכת אחריה שעות של דיבורים.

פופולריות זה דבר שקל להרוס, קשה לטפח ובלתי אפשרי להבין.

קצת מזכיר את התכנית "Dance Moms". אני אהיה כנה, אני מחבבת את התכנית הזו. היא מצחיקה אותי. רמת הטמטום של האימהות שם הוא מה שמחזיק אותי לצפות בתכנית אפילו בתנאים קשים ומייאשים של רזולוציה נמוכה ובלי תרגום.
אבל מצד שני, הפרקים פשוט חוזרים על עצמם.
כל פרק מחדש הן מקבלות פירמידה- האימהות שלמעלה מאושרות ושאננות (כמו תמיד, מאדי) ואילו האימהות שלמטה ובאמצע מקללות וכועסות על כולם.
כל פעם הן ניגשות לתחרות שאליה הן מעבירות שבוע חזרות בסטודיו. ובמשך כל החיים שלהן הן צריכות לסבול את הריבים המטופשים של האימהות הקולניות שלהן ואת המורה המרגיזה והרעה.
וכל זה בלי לדבר בכלל על כאבים פיזים, מחסור בחיי חברה, חוסר פרטיות, הידרדרות בלימודים, לחץ, רושם מוטעה, ציפייה, התבגרות מהירה מידי ועוד ועוד.

עכשיו תקראו את זה שוב ותבינו בדיוק על מה אני מדברת.