oliv
ולכל הגאונים שבניכם, חוץ ממי שהולך ברחוב ומטאור נופל עליו (מודה שלעתים קורה) בסופו של יום אנחנו תמיד מביאים נטיות אובדניות. בטיטאניק זו בעיה שלו שהוא קפץ אליה, יכל למצוא אותה אחר כך, היה לו יותר נורא להיות בלעדיה מאשר למות. מה, זה כאילו לא היה ברור שהשהייה במים קפואים יביאו אותו לידי מוות? ואנחנו בוכים במקום לכעוס, כאילו זה לא הוא שבחר אלה 'המוות'. חוץ מזה שזה רק סיפור מה שכתבתי אני לא באמת 'מאמינה' בכל מה שהדובר מאמין. זה סתם עוד קול אז לא חייבים להתווכח איתי, רק אם בא לכם(: אשמח אשמח אשמח חוות דעתי ביקורות ועוד

אני מוחה!

oliv 26/11/2014 1152 צפיות 15 תגובות
ולכל הגאונים שבניכם, חוץ ממי שהולך ברחוב ומטאור נופל עליו (מודה שלעתים קורה) בסופו של יום אנחנו תמיד מביאים נטיות אובדניות. בטיטאניק זו בעיה שלו שהוא קפץ אליה, יכל למצוא אותה אחר כך, היה לו יותר נורא להיות בלעדיה מאשר למות. מה, זה כאילו לא היה ברור שהשהייה במים קפואים יביאו אותו לידי מוות? ואנחנו בוכים במקום לכעוס, כאילו זה לא הוא שבחר אלה 'המוות'. חוץ מזה שזה רק סיפור מה שכתבתי אני לא באמת 'מאמינה' בכל מה שהדובר מאמין. זה סתם עוד קול אז לא חייבים להתווכח איתי, רק אם בא לכם(: אשמח אשמח אשמח חוות דעתי ביקורות ועוד

אני מוחה! כי האמת היא שאני בכלל לא מבין אנשים שמתלוננים על המוות, בוכים כאילו הוא דבר לא 'פייר' ולא מובן או אפילו בצורה אבסורדית למדי מפחדים ומשקשקים מפניו. הרי זה אנחנו מייצרים אותו מטפחים ודואגים לו היטב, משכיבים אותו לישון עם בקבוק דייסה חמה ומוצץ, לא אף אחד אחר.
הם אומרים שהמוות זה הנורא מכל. האומנם? אז מדוע ולמה יקיריי אנחנו כה ממהרים לעזור לו; מחפיסות שעליהן מודפס בענק 'סכנת מוות' שאפנו עוד לפני שאפילו הספקנו להתמכר, ואנחנו ממשיכים לאכול זבל על בסיס יומי מבלי להתבונן. מה, לא יכולנו להיות מאושרים גם בלי? יכולנו. מה, זה עשה את החיים שלנו ליותר מאושרים? לא ממש. אז למה אנחנו ממשיכים להעלות מזבח למוות בו אנחנו הקורבן- לו אנחנו וודאי, לפחות על פי התנהגות סבירה והגיונית, חייבים כה להשתוקק.
ובכלל תרשו לי חוץ מלקרוא לכם צבועים, להצביע באצבע מאשימה נורא ולקרוא לכולנו חוצפנים. לא מספיק שאנחנו מתים, אנחנו אפילו רוצים שכל מי שמסביבונו ימות. אוי למען השם אל תסתכלו עליי כאילו אתם ה'אם תרזה', פיקחו את עיניכם! אנחנו דואגים לזה היטב עוד מהגיל הרך, כשב'יומולדת' הראשון לדוגמה עם הכיתה מפציצים בעוגה ענקית וצלחות מלאות שלל רעל ממותק, וממכרים אותם להרגלים שאחראים בגיל שבעים בסוף לסוכרת נעורים? מה תגידי אימא, שזו המסורת? ומי אחראי למסורת הזו אם לא בני אדם? ומי לא בחר לשנות את המסורת הזו אם לא בני אדם? הילדים רעבים וזו מלכודת, המלכודת שלנו, שעוזרת לנו לעזור להמית אותם. אני מוחה. אבל הפעם אני מוחה דמעה. אנו מממכרים אותם למוות לפני שעוד יש להם זכות בחירה, עם חיוכים רחבים ובלונים בכל צורה וליצן… או שבעצם אנחנו הליצנים? אם הייתי אלוהים, עם כל התלונות האלה שהייתי מקבל, אחרי שהייתי מתלונן עליכם עוד הייתי עלול לחשוב שזה מצחיק. ובכנות? בסוף גם הייתי צוחק.
פעם חשבתם מה יקרה אם יבוא להתקיים תינוק, כזה שיהיה טהור מכל מזימות? יאכילו אותו מעט, כי מישהו חשוב פעם אחר שלאכול מקצר את תוחלת החיים שלנו (גם אם זה בריא) כאילו שיש מכסה של מסת חומר שאמורים לאכול כל החיים וברגע שגמרנו אותה אכלנו אותה תרתי משמע גם כן. יאכילו בריא בדיוק מה שהוא צריך על פי מרשם ובדיקות דם, בהרים ישאף את האוויר הצח ביותר בעולם (למרות שטיפוס הרים שקורץ למוות בכלל לא מומלץ), יתעמל כמו השימפנזה החסונה שהיינו אמורים לגדול לתוך דמותה וילמד לזכור המון דברים לא חשובים כדי לעשות שרירי מוח גם… ועכשיו ברצינות, הוא כנראה לא ימות לעולם! אוי נו באמת אל תעקמו לי מבט- מה, לא שומעים פעם במאה שנה על סיני רזה במערה, סיני מיוחד כזה שחוגג מאה וארבע שנים בפרוסה דקיקה של דג נא?
אפילו יותר רציני, את האמת- מה, זה לא יצבוט לכם מעט שהוא בדיוק כפי שהוא אמור? זה לא למשל, ידגדג לכם אפילו? יסיח את דעתכם מעט? יגרום לכם לחשוב למה הוא ולא אני ואז להיזכר שאתה בכלל לא רוצה דבר כזה בלי להבין למה- ולפתע זקן כזה מרגיש חפץ חשוד זר ועוין או חייזר? מעניין מעניין, אולי כי אתם בעצמכם עמוק בפנים מסכימים שלא צריך להתקיים אדם שיחיה עד כל כך מאוחר. ובסופו של דבר מה לעשות הצד הנפשי משפיע, האדם מתחיל לדעוך מבפנים ויום אחד עוצר הלב לבד בשינה או שהמוח נהיה רפה ומשתגע. מה לעשות, הרי אפילו הסיני בעצמו לא רוצה כל כך לחיות בסופו של יום. אנחנו תמיד בוחרים במוות בסוף.
אני מוכן כבר להתערב שהמוות לא מבין בכלל מה אנחנו רוצים כל כך הרבה ממנו. כל הזמן קוראים לו וקוראים לו ועכשיו אנחנו כבר כנראה וחייבים להיות חברים וותיקים. אנחנו מאשימים אותו ומזלזלים בו, אבל מה לעשות, כל הזוגות רבים. ריב משחר האנושות הייתי אומר, על איזה סכסוך מטופש שאתה בעצמיך מביא אותו על עצמיך. הרי זו לא המסקנה בסופו של דבר בכל הריבים? אני במקום לריב כבר מבין, אומר תודה ונעים להכיר, הרי חתמתי מראש על הזוגיות הזו אז אני רק מוודא שאני בטוח יודע על מה חתמתי. לי בעצמי ממש אבל ממש אין כוח להמשיך בחיים האין סופיים, יש לי כוח רק לעוד חמישים שישים ארבעים ויאללה הם נגמרים.
אז רבותיי, על מה כל הדמעות? אני מוחה על כל מי שאומר שהוא רוצה לחיות! השאלה האמיתית היא רק כמה זמן הוא רוצה, והוא כבר ידאג לסדר את זה בעצמו. המוות ידיד קרוב מתחשב אפילו בתזמון שאליו נרמוז.


תגובות (15)

היו לך שגיאות מיניאטוריות, רק במקומות שיטיים קטנטנים עם איזו י' מיותרת או ו' ככה שזה לא נחשב אפילו לשגיאות רציניות מדי
רעיון מדהים, ואני חייבת לומר שאני מסכימה עם כל מילה. כתיבה מדהימה, כי אוליב חומדת הכישרון שלוקחת ולא משאירה לאף אחד [חוץ מהבחור הזה עם העין בתמונת פרופיל].

26/11/2014 08:23

    חחח כן היה מאוחר בטח הקלדתי כמו עיוורת. תודה רבה רבה לך על התגןבה שימחת אותי מאוד בייחוד שזה בא ממישהי שכותבת יפה :P והתמונת פרופיל שלי פשוט הצחיקה אותי מה לעשות חחחחח

    26/11/2014 12:59

רק רציתי להזכיר שבימים עברו אנשים חיו עד גיל 45- וזה לא היה כי הם הפקירו את הגוף שלהם, להפך. רועה צאן שעבד בעבודה קשה ואכל אוכל 'בריא' (בשר, חלב, לפעמים לחם) היה מנגן בחליל ולא היה שרוי במתחים, גם הוא מת בגיל 50 גג. אז בסדר, אפשר יותר, אני רק אומרת שזה לא בהכרח קשור.
חוץ מזה חיים שבהם מוותרים על הנאות הגאנק פוד והבטטיות הם לא חיים. הילד שתיארת, איך הוא יגדל? כמו מכונה, בלי להנות, בלי לראות טלוויזיה, הוא לעולם לא יזכה להיות ילד. הצורה שבה אנחנו חיים היא הצורה הכי טובה לנצל את עצמנו. YOLO, לא?
זה מזכיר לי את הזמן שאני ניסיתי לשכנע את ההורים להביא חתול. הבעיה? כולנו אלרגים, ואמא שלי שונאת חיות. היתרון? אובססיה שלי ושל אחותי לפני לחתולים. עוד בעיה- אחותי לא גרה איתנו יותר גם ככה, אז הייתי לבד.
אח שלי תמיד אמר לי שגם אם אני אצליח לשכנע את ההורים והם יביאו לי חתול זה לא בריא לי בגלל שכשמקבלים יותר מדי מהחומר האלרגני חוטפים 'הלם' ומתים. כמובן שלא הקשבתי לו, ועכשיו אני שמחה להכריז שיש לי חתולה. לא מתתי למרות הכל! מסתבר שהפרווה עבדה כמו חיסון, ועכשיו אף אחד כבר לא אלרגי.. רואה? הייתי יכולה למות אבל זה לא עצר אותי. אם אתה אוהב משהו בסוף הכל יסתדר..

26/11/2014 11:47

כן הא.. אבל פעם גם לא כזה פחדו מהמוות. והאמת שזו סתםמגה אשליה שחיים בלי ממתקים וטלויזיה הם לא חיים אני מכירה המון כפרים שיחלקו עלייך.והקטע עם החתול… אין לי מושג מאיפה האומץ בח זה מצחיק זה בדיוק כמו בסיפור. יש לאנשים דברחם מסתבר יותר חשובים מלא למות כמו למשל חתולים חחח

26/11/2014 13:19

תמיד פחדו מהמוות. גם בימי ביניים, גם לפני הספירה וגם עכשיו – תמיד! אוכל וסיגריות זה לא משקובע מתי האדם מת. האישה שחיה 122 שנה (ז'אן לואיז קלמן) עישנה סיגריות ובכל ימי ההולדת שלה היא אכלה את העוגה עד הסוף.
אפשר להיות האדם שחי על סלט ומיץ גזר, אבל זה לא אומר שאותו האדם יחיה יותר מהשכן המעשן שלו ששותה קפה כל בוקר.

05/12/2014 03:01

    **מה שקובע

    05/12/2014 03:03

    חח אוקיי כן בסדר, אני מבינה שזה קצת שונה ממה שכתבתי. כתבתי יותר 'רעיון' ולא אממ דעה אמיתית. זה לא מאמר.
    הרעיון הוא שאם באמת היינו כל כך מפחדים אז לא היינו משתדלים לקרב אותו כל כך אלינו.
    אני מניחה שהדבר המנחם הגדול במוות זה שבחיים לא תזכה לדעת שמתת.

    05/12/2014 05:23

בעצם, הרעיון שלך בבסיסו, כפי שאני הבנתי, הוא שבמובן מסוים אנחנו מקבלים את המוות, או לכול הפחות לא שמים דעתנו עליו, אך מצד שני, מפחדים ממנו, וזה אבסורד.
הצגת את הרעיון בצורה מאוד משעשעת, על אף שלא כתובה בצורה הכי 'משופשפת'.
ו……………………. ו- ו- ו-……… ובכן, על הרעיון עצמו יש לי לענות לך – אנחנו אנושיים וזה טבענו, אין בו הרבה היגיון, כי הוא הרי לא יצא מנקודת הנחה הגיונית, שהרי זו לא קיימת.
אז שללנו את מה שאינו הגיוני, ומה הלאה? עכשיו צריך למצוא את מה שכן הגיוני, וזה הרבה יותר קשה, כי האמת די נסתרת מאתנו…
או, שלחילופין, נוכל להתעלם לרגע מההיגיון (שהוא רק המצאה אנושית ואינו באמת קיים בלאו הכי) ולמצוא את מה שמשרת מטרה. המטרה הבסיסית ביותר של האדם, מטבעו, היא לחיות – לא שיש במטרה זו היגיון רב. בואי נצא מנקודת ההנחה שאנו רוצים לשרת מטרה זו.
אז מצד אחד, האדם שואף, מטבעו ליהנות, ובזה הוא מביא על עצמו את המוות, כי הוא מפריז בהנאות ונוהג בצורה שאינה משרתת את מטרתו, אבל פתרון פשוט לזה יהיה לקחת דברים בפרופורציה ולחשוב לפני העשייה.
מצד שני, ישנו הפחד מהמוות, פחד טבעי, שמשרת את המטרה הבסיסית של האדם ומונע אותו מלהרוג את עצמו, (אני אישית מתאר לעצמי שבלי הרצון לחיות והפחד מהמוות, הייתי מזמן מתאבד, מרוב שיעמום וכדומה.) ככה שהפחד מהמוות הוא דבר די רצוי לצורך מטרת האדם, רק שגם אותו יש לקחת בפרופורציה, כי יותר מדי פחד זה רע.
בסופו של דבר, המסקנה של כול זה היא שאם רוצים לחיות, צריך לחשוב לפני שעושים, אך לא בהכרח להימנע לחלוטין מהתנהגויות אמוציולנאליות הנובעות מטבעו של האדם, כי הן בסופו של דבר משרתות מטרה מסוימת ואין הרבה טעם בלוותר עליהן לחלוטין.
השאלה עכשיו היא: מדוע שנרצה בכלל לחיות מלכתחילה?
נ.ב. תודה שהמלצת לי על הסיפור. הוא נהדר.

28/01/2015 19:58

    אני מבינה את מה שאתה אומר, אבל העניין הוא שכשאנחנו עושים כל כך הרבה רק כדי להשמיד את עצמינו זה כבר נהיה ממש קשה להאמין שאנחנו רוצים לחיות. למה להנחיל תרבויות של עישון והרגלי אכילה של סכרת, למה לעשות את זה? זה אפילו לא 'סתם כיף' כי אם היינו מתרגלים אז תפוח אדמה היה כמו ממתק נפלא אחרי האוכל. אז למה *דווקא כל* הדברים ה-'לא בריאיםי נכנסו לתרבות שלנו?
    אז רק טענה אחת מהשניים יכולה להיות נכונה. או שאנחנו מטומטמים ( מה שבהחלט עשויה להיות התשובה) שפשוט בגלל שקל יותר לשכנע לאכול ממתק מתפוח אדמה אז את זה אנחנו קונים, או שפשוט מאוד הרעיון המודע של מוות מפחיד אותנו- כשאנחנו חושבים ומרגישים ומדברים על זה, כשהאמת לאמיתה היא שאולי ההתרגשות שלנו דומה לעליה על במה וחששות מהסוג הזה ולא דווקא פחד כל כך חזק שיניע אותנו כל חיינו לנסות לדחוק את הרגע הזה יותר ויותר. או שאולי דווקא אנחנו מעדיפים להתנהג כאילו אף פעם לא נמות כי המחשבה על המוות מבעיתה אותנו? אולי, לא חשבתי על זה.
    אהבתי את התגובה שלך. תודה (: נחמד לראות שקפצת לקפוץ ^^ קיבלתי איזו הודעה שהסלולרי שלך מת חח אני מתגעגעת לטירוף
    אם באלך עוד קצת חרא כזה, יש סיפור קצר שהילדה עם החתול הסגול מאליס העלתה, היא בסיפורים אחרונים, פשוט תיכנס לפרופיל וזה שם. כתוב בצורה סתמית אבל המסר מענג לקריאה. ויש את ה"ה-'מה' הגדול מכולם" שזה סתם משהו קצר שנזכרתי בו כי כתבתי לא מזמן.

    28/01/2015 20:36

    אנשים אנוכיים יושבים על כסאות משרדיים וחושבים איך להרוויח כסף מעדר הצרכנים, אז הם מגיעים למסקנה שהדרך הכי טובה תהיה להיות להם לרועי צאן ולהוביל אותם לאמונה ש-"המוצר שלנו טוב לכם, אז תקנו אותו!" אז הם משווקים להם מוצרים הפוגעים בבריאותם, כי מה אכפת להם?! זה משתלם להם, וזה מה שחשוב! והצרכן הוא זה שפוגע בעצמו כשהוא קונה, אז זו אשמתו. הם סומכים על בורותו של העדר ועל כך שהפרסומות שהם מראים לכולנו יעוררו בנו רגשות ודחפים שיניעו אותנו לפעול עוד לפני שנעצור לחשוב על טוב או רע, חיים או מוות. האיש הגדול שיושב שם למעלה סומך על כך שאם יתן לנו רק דחיפה קלה בכיוון, אנחנו כבר נדאג לשכנע את עצמנו בכך ש-"נו, מילא, זו רק עוד מנה אחת. זה לא כזה משמעותי." וש-"על הבריאות נחשוב כשנסיים את המק-בורגר הכפול עם דאבל גבינה וכולסטרול מופחת." ושהרי "קוקה קולה זה טעם החיים".
    החברה כמובן מנסה לחנך אותנו ש"העישון מזיק לבריאות", אבל אנחנו כבר מכורים, כי לפרסומות יש יותר כוח מלאזהרות ואנחנו רודפים אחרי מה שנוצץ עוד לפני שאנחנו בודקים אם הוא זהב או חרא, כי אנחנו רוצים את המנה שלנו רוצים עכשיו, ברגע זה ממש, ואת החשיבה נעשה "אחר כך" כי באותו הרגע לא אכפת לנו. אבל האחר כך הזה לא יבוא, כי אנחנו מדחיקים – להתמודד עם ההתמכרות זה קשה.
    וכי מה השלטונות הדמוקרטיים יכולים לעשות בכול העניין?! הרי אנחנו בחרנו לפגוע בעצמנו. לא הכריחו אותנו, ופגיעה בזכויות שלנו אין כאן. ולחברות הענק יש כסף וכוח, כך שנקיטת הליך משפטי נגדם הוא בגדר התאבדות, או לכול הפחות בזבוז זמן וכסף.
    ככה החברה היום עובדת. אין לנו משיכה למוות – אנחנו פשוט לא צרכנים נבונים של סיפוקים ועל המוות אנחנו לא חושבים בזמן שאנחנו שותים קולה, ועל גמילה אנחנו לא חושבים כשאנחנו משענים סיגריה. אנחנו צורכים וצורכים וצורכים ואז בוכים על כמה שכול זה לא בריא לנו כמו חבורה של מפגרים והם יושבים על הכיסאות המשרדיים שלהם, כיסיהם מרופדים, וצוחקים לנו.
    ברוכה הבאה לקפיטליזם, הליברלי, הדוגל בחופש הבחירה ובעיקרון אי הפגיעה באחר.

    28/01/2015 23:16

    וכבר אין לי כוח להתרכז בכלום, ככה שאני חושש שאיאלץ לבקש ממך להזכיר לי לקרוא את הסיפור שהצעת לי לקרוא. מצטער.

    29/01/2015 01:40

    מילים כקורבנות! תרתי משמע לצערי…
    כן כן כל זה נכון… אנו הקורבן של עצמינו.. אף מערכת חינוך לא דואגת לעזור לנו לפתח את המוח שלנו לחשוב בצורה עצמאית כי אז הכלכלה תקרוס ממשלות יקרסו ומי שיעלה לשלטון אשכרה יצטרך להתחשב בטובת הכלל.
    קפיטליזם זו שיטת העבודה היחידה שהוכיחה את עצמה עד כה מבחינות כלכליות אבל בכללי כנראה צריך לערבב בניהן.
    אוך זה כזה דיכאון לחשוב שהטימטום בגודלו של היקום.

    29/01/2015 01:42

צודקת מאה אחוז הטימטום הוא באמת כגודלו של היקום ועל זה אין לתווכח, אם אנשים היו לומדים לנצל כול אדם ולתת לו את חופש הביטוי, במקום לדכות את הילד לאגיד לו תעשה כך כולם עושים כך, אז להיות פורץ דרך כמו איינשטיין ועוד רבים היה עניין שבשגרה, ואם היו כולם מנצלים ולא מדכאיים את היחודיות הקיימת בכול אדם עוזרים לו למצוא אותה ולממש אותה אז העולם היה נירא הרבה יותר טוב, והחופש היה אימיתי לא רק סיסמות ריקות מי תוכן. בקשר למוות אז דעתי היא שאין מה לפחד ממנו כול אחד בסוף יגיע אליו והמוות הוא לא באכרח סוף!, אבל אני גם מכבדת את מי שפוחד ממנו כי.. זה זכותו על אף שלי זה מוזר לפחד מין המובן מאליו, מלבד זאת תחשבי על זה אם הינו חיים כמו אותו נזיר אולי הינו חיים יותר זמן אבל האם אפשר בכלל לקרוא לזה חיים?, לשבת במערה כול היום בלי עונגי החיים ובלי חברה? עדיף למות, וחוץ מי זה כול דבר במידה הוא טוב, אפילו שוקולד בריא מאוד אם לוקחים במינון הנכון, חוץ מי זה אני לא רואה שום רע בדבר שיכול לעלות חיוך על ספתיו של ילד, להפך זה מצווה לגרום לו לחייך! אז כול עוד זה במינון הנכון תני לו שוקולד, אנחנו חיים בעולם מלא בחומר ויצרים ולא בהודו, במידה הנכונה מותר הכול בזמן הנכון ובמינון הנכון, זו היא גם דעת היהדות, אף אחד לא ביקש מימך להתנזר מי תענוגות עולם כול עוד כמובן זה לא משהו כמו סמים וגם סיגריות תאמת זה בעיה תיגמלו לא בריא בכלל, הכוונה אם זה יכול לא להזיק במינון הנכון זה בסדר, אבל אם זה מזיק גם במינון קטן אז זה גרועה, עניין אחרון המוות בא ולא בא אם אתה רוצה אותו וגם אם אתה לא רוצה אותו, תאמני לי מספיק לי פחות משישים שנה לחיים המפרחים האלה, אבל נירא לך שמלאך המוות ישמע לי? חח הוא עושה מה שהוא רוצה, אני עובדת בעבודה כזו של אנשים מבוגרים שכבר מי זמן נימאס להם מהחיים חח אפשר לאגיד שהם מיצאו כבר את הרעיון, אבל מלך המוות יש לו תוכניות אחרות והם לצערם צריכים לחכות לו! לא הוא להם, מבינה אוליב יקירה, וכול השאר גם תחשבו על זה אם אנחנו מזדקנים ומאבדים כבר את כול קרובנו ואת סיכלנו, והחיים קשים ויותר מי זה כו חסרי משמעות, אז לחכות למלאך המוות זה לא בושה, וגם צעירים עם חיים חסרי משמעות לא הייתי מתפלא אם הם היו מבקשים מוות, אבל החברה מבינה זקנים שרוצים למות צעירים לא, כי אם החברה לא תגנה בכול תוקף מחשבות מוות, אז בעולם כו קשה כמו שלנו כולם כבר היו מוותרים על הרעיון ומנסים למות, אז לא היו נישראים אנשים בעולם ולכן אומרים כול הזמן שצריך לפחוד מהמוות וזה הדבר הכי חמור, כך יוצא שבעצם היאוש העולמי מביא לגינוי המוות. אבל יש כאלה ויש כאלה, לי ברוך הש.ם יש משמעות לחיים אבל הקושי הכללי לעיתים כמעט שובר אותי, אבל אלה שאין להם אז בכלל.., בכול אופן שיהיה לכולם בהצלחה

29/01/2015 02:54

שמתי לב בעצמי לתופעה הזו, שאנשים מנסים להרוג את עצמם ולטשטש את עצמם עם מה-לא כשהם חיים בצורה שלא מתאימה לכל הצרכים שלהם, כולל הנפשיים.

בתקופה שלפני התיישבות הקבע בני אדם חיו חופשי עד גילאים 70-80 בבריאות טובה יותר משלנו. גיל 50 הוא סתם מיתוס כדי שלא נשמור על בריאותנו, ונצרוך את הדברים שמחלים אותנו, ואת החומרים שמשאירים אותנו בחיים. גיל 50 הוא ממוצע, לכן הוא לא אומר כלום. בעבר תמותת תינוקות הייתה בשיעורים הרבה יותר גבוהים, אבל אם עברת את גיל 15 היה לך סיכוי טוב לשגשג ולחיות חיים די ארוכים.

01/03/2015 17:58

    טוב לדעת. בטח כי היו חשופים למחלות. כנראה יש אמת בדבר בכל מקרה

    03/03/2015 05:29
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך