אני בובי בוטן

אני רוצה לבכות.
קודם כל כותבים "שכחנו" ולא "שחכנו".
"יגדל" ולא "יגדול".
אתה כתבת סיפור על פריקינג בוב ספוג.
אין פה שום מוסר השכל. ואם יש, הוא מאוד לא מובן.
#סיפור_ספאם

חח לא יודעת מה יש בפרק, מקווה שאין כאן עניין של זכויות יוצרים, אבל חשבתי שזה דווקא כתוב די מעניין וחביב, ושהסוף הוא.. מטפורי כזה. לא צריך להיצמד לדברים ריאלים כדי לחזור להיות ילד. רק להיזכר איך זה להיות שמח ולחגוג כל היום (: זו הרגשה ילדותית באמת (: בקיני בוטום מסמלת לנו מקום שבו אפילו עצב הומוריסטי ולא באמת כבד לנו כלל. בו הכל נפלא. ובבוטן הזה לא יכול להיות שום דבר עצוב אף פעם.

קלעת לפחד הגדול ביותר שלי. להיות מבוגרת. (אררר). אומנם הצגת את זה בצורה משעשעת למדי, אבל באיזשהו מובן באמת הסכמתי עם זה. הפיתרון הוא פשוט לא לתת לעולם בחוץ להחליט לך איך מבוגר צריך להתנהג ולהתנהג איך שאתה רוצה בלי לדפוק חשבון. כמו ילד.
בעיני רעיון חביב וכתיבה נפלאה:)

לא מתיימר להבין את האיגיון (אי היגיון). אם יש מי שאוהב, ויש… מי אני שאשבית שמחות?

לגבי מה שאני כן מבין בו קצת, עברית:
"נתתי לו הצעה..[. ] (שלוש נקודות, לא שתים. חסר רווח) בס(כ)ך הכול( )…
להישאר (רק עם) [ב]תחתונים, (פסיק) להיפרד מהאישה ולהפסיק…"
"אבל הוא בן שישים, (פסיק) וזה לא כזה פשוט להיות ילד(ים)".
"וחשבתי( ), אולי זריקה שתפתור את הכול(?)[ -] ובחיים הוא לא יגדל?"
"דמות לחיקוי..[. ] (עדיף נקודתיים [:]) יובל המבולבל ,פיטר פן( ), או אפילו תינוק שלא הספיק לגדול?"
"…עם הדברים(,)[.] לדעתו הם ממש הזויים".
"[פתאום] הבנתי (פתאום)".
"…לבוב, (פסיק) משמע בובי, (פסיק) ואז…"

גם הפחד הכי גדול שלי הוא להזדקן (אמאאאאאאא!).. כתוב יפה, למרות שלא הבנתי כלכך…