אני אוהב אותך, עץ

הכל מתחיל בט"ו בשבט, ביום החג לאילנות, שבו הוטלה על התלמידים מטלה מיוחדת: לשטול עצים ברחבי העיר. כל העצים נשטלו בזוגות, או בשלשות, זה ליד זה, ורק אחד מהם נשטל לבד.
הוא היה בודד ומבודד. אפילו עשב לא צמח לידו.
הוא נשטל ליד כביש, כביש מהיר מאוד וסואן מאוד, ולאף אחד מתוך מליוני האנשים שנהרו לידו ברכביהם במהלך היום, לא היה פנאי לעץ הבודד.
יום אחד, כשנסע עם בני כיתתו לטיול שנתי, ראה דני את העץ. כשהבחין בו ידע לחוש את תחושת הבדידות שחש העץ כל כך הרבה שנים. חבריו אמרו לו שאלה שטויות ושיפסיק לבלבל את המוח, אבל דני לא הקשיב.
העץ החל לאט-לאט לינבול… עלה עלה, יום יום. הוא היה על סף המוות. נותר לו רק עלה אחד ירוק. יום אחד, הבחין בנער צעיר שהתקדם לעברו בנחישות עם שני דלאי מים, מספריים מיוחדות לגננים ושלט. הנער הזה היה דני.
הוא השקה את העץ, גזם ענפים חולים ופגועים, ולבסוף הציב את השלט ליד העץ. במאמץ רב קרא העץ את מה שנרשם בו.
"אני אוהב אותך, עץ"