אמפתיה מכאיבה

כולנו חשים לפעמים את כאב האחר – מתוך הזדהות,
מכה במקום רגיש – או פגיעה משותפת בתחושת אבהות.
אך כאשר ישנה אמפתיה – ברמות מידי גבוהות,
ובאדם יש בלבול בגבולות – של הזהות,
התוצאה יכולה להיות – מציאות בלהות.
.
רוב האנשים נמנעים – מאנשים מלאי מכאובים,
אך כמה מהם רואים אדם שכואב לו – ומרגישים פיזית כאבים?
יותר מידי אמפתיה גורמת 'להתעצב' – מאנשים עצובים,
והם רוצים כל כך לעזור – במיוחד לאנשים הקרובים.
אך הכאבים האלה – את כל הכוחות שואבים,
וגם הם וגם סביבתם – מחוסר היכולת של עצמם מאוכזבים.
.
לנסות לשאת את כאב העולם – זה מתכון לנפילה לבור,
לא משנה כמה אדם – חושב שהוא גיבור.
כתרופה – הוא צריך להתנתק מהציבור,
למצוא את המפריד בינו לכלל – לא את נקודות החיבור.
.
במסע נפש קוגניטיבי – תוהה לעצמו אינטרוספקטפובי,
מבין שלל מחשבותיו – מה אובייקטיבי, מה סובייקטיבי ומה בכלל פיקטיבי?
.
יותר מידי פירוד – והאדם יאבד כל קירבה הדדית,
יותר מידי איחוד – והאדם יאבד את זהותו היחודית.
מהו האיזון הנכון? – האם מדובר בדרך 'יעודית'?
ואולי בכלל עדיפה – הדרך ההיברידית?