אם האהבה

פנים לא ברורות, אפילו חסרי הבעה הופיעו ברקיע, דמות של ילד.
צעקה חדה פילחה את השמים,
משהו שנשמע כמו כאב ועצב שהתאחדו והפכו להיות תוצר שכמותו עוד לא נראה בעולם.
בכי תמרורים חלף בשמי הארץ ואני נותרתי דוממה, אוחזת במעקה הרעוע של שולי הדרך.
ממש כאילו עצר הזמן מלכת והשאיר לעולם את העבודה.
טיפה שנפלה בחבטה מלמעלה פרצה דרך חדשה שנסללה לאורך כל האופק.
טיפה שנראת כאילו היא תקווה מהולה בכאב, אולי תוצאה של דמעה של הילד ברקיע.
נשאתי את ראשי וצלילים של תחנונים מדמות של ילד חלפו ליד אוזני.
רצתי לאורך השביל מקווה שיעלמו צלילי הכאב שהרסו את נשמתי.
זיכרונות צפו מעלה ובלב שבור נשאתי את עייני שוב למעלה וכעת הוא צפה בי.
הבעתי השתנתה מפחד להרבה חמלה וכעס, מי הוא שטן חסר המצפון שפגע בך בני?!
הפעוט המשיך לנעוץ בי את עיניו ועקצוץ חסר מעצור חלף בכל גופי.
הוא הצביע עלי. תדהמה ועצב אחזו בי ואני שאלתי אותו בשמי.
הוא הנהן לחיוב.
לא האמנתי שאני היא זאת שהתישה את הילד וגרמה לו לכל כך הרבה כאב.
דמעותיו המשיכו לזלוג ואני ראיתי בהם את הכתוביות הבאות נראו בשמים:
הרגת אותה, הרגת את אימא שלי, בגללך אם האהבה לעולם לא תשוב בבית.
קראתי את הכתוביות שוב ושוב עד שהם נהיו מטושטשות ואולי זאת הייתי אני, כי בכיתי.
זיכרון חד פילח את ראשי וראיתי אותו עומד מולי מתחנן שאחזור, שנהיה שוב ביחד, שנאהב, אבל אני רק ארזתי את חפציי ורצתי לאורך התלם בו עמדתי עכשיו.
אם האהבה.. אני הרגתי אותה!
הנחתי למעקה שבשולי הדרך והתחלתי לרוץ לכיוון ממנו הגעתי במטרה למצוא אותך, כי לא רציתי להיות זאתי שהרגה את אמא, אם האהבה.